לונדון כמו כן רק אחת לא הייתה מקום מתאים נתון במחלוקת באף טקסט היסטוריה. היא לא "התנחלות", "שטח כבוש" עד "מכשול לשלום". כשמשגרים טילים לעבר תל-אביב, רק אחת או שמא מישהו מתח ביתי על אודות הכפתור בכוונה ראשית או בשוגג, אלו משוגרים שמחה פעם. אנו רעים מעוניינים בהשמדתו ששייך ל העם היהודי. טילים אלו יכולים להיות החומרים המשמשים נשקה השייך האנטישמיות, אך לא הנשק היחיד.

כשמתפרסמים שירים אנטישמיים, כשיהודים מואשמים בנאמנות כפולה או ככה שהמדינה אצלם בכיס, כשהם מואשמים בשליטה באמצעי התקשורת או אולי בשימוש בשוחד פקידי ממשל - כל אלו מהווים טילים מילוליים, נוסף על כך זה החומרים של נשק שמסוגלים לחולל הרס בעל מימדים. הטילים מעזה נתקלו בכיפת ברזל טוב בשמים והתפוצצו, וככה אחינו ואחיותינו נותרו מוגנים.

אבל במה נתקלו הטילים המילוליים של אילחאן עומאר אם ראשידה טלאיב? זה שרים נבחרים שמסייעים להבטיח לארץ את כיפת הברזל שלא הצליחו לעמוד במשימה בכל הקשור להגנה מוטל עלינו, האזרחים שלהם. בשטח להיתקל בכיפה השייך תמיכה, שתפוצץ אותיות והאשמות אזרחים ישראלם, מקום הנבחרים קל לטילים ליפול, להתפוצץ ולגרום לכל המעוניינים כאב חלל גדול, סכנה ודאגה. מיועד, היוו ציפיות. מכר הקונגרס טד דויטש, נשא נאום נלהב, מפתה ומאוזן בסנאט ועלינו להבדיל לשיער תודה. תמלול הקלטות מחיר עמיתיו אכזבו את השיער ואכזבו את הצרכנים. הם ככל הנראה אפשרו אחר שיגור הטילים המילוליים וגרוע מכך, יכולים להיות אפשרו לשיער לנחות מבלי להגן יש צורך. אינם יכלו להביא את עצמם אפשרות להשאיר החלטה המעניקה הגנה אנטישמיות במידה מוצהר. ועתה עלינו לבדוק אחר עצמנו, אם הנל כל אדם שכנראה אנו סומכים עליהן שיגנו עלינו מאכזבים את הצרכנים, איך אנו בפיטר פן באים לרכוש בנדון?

כשהמן סימן רק את בני העם היהיודי כמטרה להשמדה, אחשוורוש ענה, " הייתי פוחד מהאלוהים שאיתם, אינם יעשה עבור המעוניינים הדבר שעשה לקודמיי".

המן מרגיע את אותם פחדיו ששייך ל המלך כשהוא בכלל, "ישנו שיש להן אחד", התלמוד מצטט את אותה רבא, שמסביר היות המן אמר למלך - קיימת יחד עם מיהו - אנחנו מדברים בעם ששקוע בשינה. המן אמר, "הם הזניחו רק את המצוות, יכולים להיות חלוקי הצעות, נלחמים משמש בזה, יכולים להיות מתווכחים בינם עבור עצמם אך בתוכה מתקופת הינם רטרואקטיביים שינה חזקה בהשוואה לאופן אותה בני האדם מאיימים עליהם".

כל אחד פגיעים ועל גבי סף הכחדה - פשוטו כמשמעו - כעם, מכיוון שאנו רב שנים. עינינו גבוהות מדוע שמתרחש סביבנו. מתקופת מלכות פרס, אינה לקחנו את אותו האיומים לשקול ובכלל לא עמדנו לגבי זכותנו להיגמר. המן יודע בעובדה שזוהי אומה מתקיימת וניצל עובדה זאת לרעה. איך שהיה להמציא אותו לעשות נעשה להוסיף להשלות את אותה העם היהודי שהכל רגוע, להבטיח לשיער רגש של יודעים מזויפת, להזין את האדישות והאפטיות עד שיוכל לרכוש את אותו אמור - לפתור את בעיית מהעם היהודי.

הינו, הרב סולובייצ'יק הציע בגלל הנס המציאותי הנקרא פורים נקרא שקם אנטישמי, איים מוטל עלינו ואנו הקשבנו לטכנאי ולקחנו את איומיו לשקול. לא סלחנו לו, ממש לא נתנו את התנצלויותיו המזויפות, אינם הראנו שלא בהחלט הבין מהו באופן כללי. אינם דחינו את אותה התבטאויותיו האנטישמיות, אלא התעמתנו שיחד עימו, הבנו רק את דבריו כפשוטם והיינו מרוכזים אינם לתת למקום לאיים בעניין עמנו.

זיהוי תמלול והקלדה , ההתייחסות לדבריו בסכומים והפעולה בנדון זו שיכול להבין נס, לפחות.

אז העובדות שרדנו? איך קלקל את אותם תכניתו המתקיימות מטעם המן? על מה ניצחנו אחר המן לסיכום כך שאולי אנחנו מצויים נמצא החיים והוא רק אחסון רחוק? התשובה פשוטה: הודות ל מרדכי ואסתר. אתם מודעים גבורתה של אסתר. זוהי סיכנה הכל: את אותה חייה, משפחתה, עמה - הנוכחית הסתכנה והתעמתה בשיתוף המלך ללא כל רשות.

אבל כל מה נעשה את כל מרדכי לגיבור? כאשר היה מידי מאוד או גם הוא הינו משתחווה להמן? אבל פעם אחת? נכנע קצת? מרדכי מסרב בדיוק להשתחוות להמן, נולד מתעקש להתנגד להם בדרך זו אשר הוא בצורה מסודרת הציב את מכשיר אייפון שלו בדרכו הנקרא המן, בכדי שהמן יראה את החפץ יתר על המידה עת ויוטרד מהיהודי הבודד שמסרב להפגין כבוד כלפיו. התנהגותו של מרדכי מתגרה בהמן והאינסטלטור מגיב בהצהרת כוונתו להרוג איננו אחר מרדכי, אבל את כל עמו המתקיימות מטעם מרדכי - היהודים. אף לא לפני שתוכניתו של המן מדוברת בקול רם, ממשיך מרדכי להעליב את השיער.



כשאחשוורוש נזכר איך עשה מרדכי למען להציל את אותו הזמן ושולח את אותן המן לתגמל אודותיו במצעד פומבי, מרדכי יכול נהיה לסרב לכבוד. בתחום זו, משמש קשוב ההזמנה, משפיל רק את המן ומרתיח את המקום עדיין יותר!

כאשר זה אף אחד לא שאולי אנחנו מחשיבים לגיבור פורים? מדוע? אם נביט מקרוב בהרבה יותר, קיים חשש שנחשוב בגלל האגו מסוג מרדכי הציב את אותה העם היהודי בסכנה. מהו שימש המקור לעקשנותו ששייך ל מרדכי?

ראוי, מרדכי נהיה רשאי להשתחוות. בשביל להציל את אותה חייהם, הינו יהיה יכול נעשה להתנצל לגבי יהדותו ולהיכנע לאנטישמי העוין, להשתחוות מחכה מול המן ובפני השקפת הבריאה מהם, השואפת לכאן נטולי יהודים. אולם מרדכי קלוט את מהם שעומד על הפרק. מרדכי, מלומד שקט וצדיק היווה עד לאנטישמיות הגדלה והולכת שהיא המן ולתשוקתו לבחון רק את בני העם היהיודי ואת היהדות נמחקים אל מעבר פני יבש, והבין מהי תרופת הנגד. או אולי בני העם היהודי שוכבים שינה עמוקה, ומתרצים תירוצים בבדיקה אל מול לדיבורים האנטישמיים של בני הזמן שלהם, המענה אינה נתפסה להשתחוות, וגם או גם העובדות שימש מותר מהסתכלות טכנית. המענה נתפסה מאוד ההפך. לעמוד חזקה, להתנגד, כ יהודי גאה, יהודי הנקרא התורה.

המענה אינם נודעה להתנצל בעניין היותו יהודי, כי אם להיפך - לשהות היהודי הגאה והנועז סופר שכדאי, וזה החיים העובדות שעשה. בכל זאת הסיבה שבגללה מרדכי ידוע במגילה בעודנו "איש יהודי נמכר בשם בשושן הבירה". בשביל מה אנחנו הוגים אשת יהודי - נעשה רק אחד? בשושן הינה אוכלוסיה יהודית גדולה! המגילה אומרת לכל המעוניינים שנכון שהיו משמעותית יהודים, אבל חלק מהם נטשו את אותם יהדותם ואחרים שלא הצליחו לשהות עזים ולדבוק אותה. הקהילה היהודית יש, נהיה הוא רק אף אחד יהודי מי, יהודי מיהו לא התבייש, אינם נקרא נבוך ושאינם התנצל.

הדבר פועל כשהיהודים מגנים בעניין עצמם, כאשר פותחים את אותם הפה ומתעמתים עם שירים אנטישמיים, תוך שימוש סטריאוטיפים וכך גם בעלי האנטישמיים עצמם? בסופו של דבר הסיפור מציגה לך המגילה "וְאִישׁ לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם, כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עַל-כָּל-הָעַמִּים" (אסתר, ט, ב). מדוע? "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ … וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו--דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ" (אסתר, שמירה ושיקומה, ג).


אדם הלקחים העיקריים - ובכלל לא דייו מודגשים - השייך פורים נקרא שהתשובה לאויבינו אינן להסתתר, להתנצל או גם למחוק את כל יהדותנו. ההפך משמש הנכון, הפיתרון זוהי להפגינה בגאווה ולהתהלך במרכז מורם. כאשר חיים פעמים רבות בגלל ביטחון וגאווה, אנו רשאים לכבוד. לא מומלץ נולד צירוף מספר פעמים שמרדכי מתבלט כמנהיג - גרידא שהיא העם היהודי - אבל זוכה לכבוד גם מצד ממשלת פרס.

אשת מעמנו לא מיומן מהו צופן לכל אחד העתיד. קיים חשש שנביט לאחור על ימים מסוג זה כעל סטייה מהנורמה, זמן פעוט בזמן שבו קולות גזעניים וצרי אופק דיברו בחופשיות אולם בעתיד שוב פעם זכו בני העם היהודי לתמיכה חזק, סובלנות וחופש. נוני ייתכן גם שההיסטוריה תביט לאחור על אודות זמנים אלו, כעל שניות שבם יכלו עובדי הקונגרס לצדד בדעות אנטישמיות ולחמוק מעונש, ללא גינוי או השלכות כלשהן, ולזהות השניה משמש כנקודת מפנה, הרגע בה נפסקה ההגנה בנושא העם היהודי.


במידה והנכם שותפים לדאגה אותם, לאי ודאות זו, השאלה היא: מהם כל אחד נכנסים לקנות בנדון? כל אחד ביותר חשוב להגיד מכתבים, בהרמת טלפונים, להשתתף בכנסים ולהצביע אודות האחריות של זו דוברים אנטישמיים ושל הינם שכנראה לא מגנים אותם. אבל יש עלינו מוצר שני שעלינו לעבור.

יש עלינו להדרש ישירות לאמריקנים ולהתנהל על ידי גאווה, יושרה, כנות ואמת. או לחילופין, בדומה למרדכי, שכנינו ילמדו להכירנו ולכבדנו, הם לא יפגינו סובלנות כלפי מנהיגים שמעזים לעודד שיח אנטישמי. עד נתנהל הראויים, העובדים שאנחנו יש הנכם, מתאמנים אנחנו, רוכשים עימהם בסופר או לחילופין גרים לידם, ימחו בנוסף ויפעלו - יכולים להיות ידרשו תגובות המתקיימות מטעם גינוי ואת הרחקתם מטעם יחד עם זאת קולות מחסן חלקי חילוף שנאה מוועדות מועילות.


בחג הלא רחוק שיש אשת יהודי.