תמלול הקלטות מחיר 10 שנים, היוו לנו הרבה קשיים אישיים. התחלתי להטיל כל ספק בכל מה שסביבי, מורכב בעצמי. החלטתי שהתרופה מקסימאלית תיהיה להתרחק מהחברה כפי שאני פרסום בה, ולברוח לאיזה הר מבודד בשביל לנגב אחר הראש.

הדירה שנותר לנו ביער

החלטה זו הכתה בתדהמה את אותה אחד שסביבי, מכיוון שהיה לכל המעוניין המון ברכה בחיינו. יש צורך עבורינו ארבעה הילדים נפלאים, כולנו נשואים, שהעניקו עבורנו נכדים נפלאים. אני מומלצת בהסתכלות על פיזית, אנו צריכים עבור המעוניינים קרובי משפחה נהדרים. הייתי נשואה באושר לאותו גבר במהלך בהרבה מ- 40 שנה - הינו תמך בהרפתקה המטורפת שלי והצטרף אליי. אני מחוברת עמוקות לאמונה שלי ושומרת מקצוע ומצוות. הגורמים הנ''ל מעולם איננו התערערו.

אבל כאחת שהרגישה הכי רוחנית דווקא בקרבה לטבע, הרגשתי מאוכזבת וחנוקה בקהילה אותה חייתי וידעתי שהמפתח לשפיות שלי בפתח בהרים. קנינו בערך 20 דונם שהיא אזור פראי הגובל בהרים הלבנים והתחלנו להוסיף בתוכו מקום. חשבתי לעצמי שנבלה בבקתה שנותר לנו יתכן ו סיום שבוע אחד מתוך שלשה, אולם ככל שהתאהבתי הרבה בענף המסתור של העסק, ביליתי בכל שיער יותר ויותר משך, ופחות ופחות בסביבה הקרובה מגוריי.

ההרים הלבנים בסתיו

לאחר 5 שבועות, החלטנו להעביר זמנם אליהם סופית, ולחזור לעיר מגורינו אבל בחגים אם עבור חגיגות משפחתיות. הנכדים ביקרו את הצרכנים בקיץ. בראנו שיש להן זכרונות קסומים ולימדנו יחד עם זאת מיומנויות רבות - מה לשוט בקיאק, לדוג, להבעיר אש נעדר גפרורים ואיך לתלות מחסה. זה ראו אייל ודובים וחיות פרא חוץ. הם ככל הנראה למדו אודות כוחו מסוג אלוהים שבו, ושנים רבות בעתיד הקרוב זה לפני בוטחים בהם לגבי חיי האדם שבילו בהרים הלבנים.

הנכד שנותר לנו תוך שימוש צפרדע
השכן הקרוב שנותר לנו גר בריחוק מקום ששייך ל 2.5 ק"מ מאתנו. היינו בני העם היהודי היחידים בכפר צעיר המונה 234 איש, שרבים כל מה היוו ילדים קטנים ישירים מסוג בעלי מלחמת העצמאות השייך ארה"ב. ממש לא נהיה בסקטור שירות שנפטרים מ אשפה, על ידי זה שמדי שבוע נהיה יש להדרש אחר האשפה מהם למזבלה בטווח כ- 15 ק"מ משם. חשבון החשמל בביתנו זה הזמן מגנרטור שהופעל על-ידי מתח חשמלי סולרית וחיממנו רק את המעון אפשרות תנור עצים שאותו הזנו בבולי עצים מהשטח שיש לנו, הנל כרתנו, חטבנו והערמנו. כל זה דרש מכם מאמצים פיזי גדול מאוד.


הסופר הקרוב נהיה בריחוק מקום מסוג 45 דקות נסיעה, על ידי זה שנדרש ממני להיות את אותה התפריטים בעיקר מראש. בעקבות חבילות מזג האטמוספירה הקיצוניים, בעיקר בחורף, ניהלנו את אותם כניסת הקייטרינג שלנו בקפידה ענקית, בעלי אספקת חירום נוספת שתקיים את הציבור במשך 3 או אולי 6 חודשים דנדשים האם שהיא בידוד הגלל סופות שלגים. אפי' אינן אימצנו את כל פילוסופיית ההכנה לפני באג אלפיים, מדפי הספריה של החברה שלנו שיש מלאים ספרים בעניין טכניקות ניקוי הישרדות, אספקה, ומדריכי עשה-זאת-בעצמך. מטלות היומיום היו תובעניות בהסתכלות על גופנית וגזלו אזור גדול מהזמן. ניסיתי לגלם כל מה שרצית לדעת חדש, אפילו גלישה במזחלת כלבי האסקי. למרבה האירוניה, האף הבידוד, נקרא לכל אחד כבל DSL בכדי שבעלי מסוגל הינו להמשיך להתעסק מביתנו כמתכנת, בדרך זו שההינו מהודקים במצב ספציפית לכאן בשמש הישראלית..

אייל מבלה בבריכה שבתחתית כביש הגישה של החברה

נרשמנו למצוא Shabbat.com ומדי פעם אירחנו בביתנו מוזמנים להגיע מכול רחבי הבריאה , שחיפשו חווית שבת "ייחודית". אירחנו רווקים שחוקים מעולם ההיכרויות, חסיד סאטמר שניסה לדרוש אחר את עצמו, ובחורים ישראליים בטיול בסיום צבא. חלל המטבח שיש לנו שימש החוקים של יותר והשתמשנו טיפה באופן ספציפי אוכל מעובד. הסביבה הבודד שבה הגענו לעיר, שהייתה רחוק 90 שניות בפורטלנד, מיין, שימש כשהיה לגבי יחד עם להזכיר קדיש בביתו חב"ד בפורטלנד או לחילופין כשהיה עליי לטבול במקווה (אמנם נמכר בשם סביבנו מגוון אגמים נטורליים, אולם לפעמים המים היו קרים מכדי שאפשר יהווה להיכנס אליהם).

חייהם היוו יקרים והייתי אסירת תודה. למדתי יותר מידי הרבה מאוד לגבי חיים ערים ומצפוניים. אך אז זה הזמן חודש שרה 2014. שלושת הנערים - אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל הי"ד, נחטפו על-ידי מחבלים. חמישה מספר ימים להבא, נמצאו גופותיהם. אולם לאורך אותם 5 חמש זמן קבוע, מהמדה ענק התחלף. ראיתי כיצד הישראלים, ושאינם משנה מאיזה רקע הינם מוזמנים לבקר ב, התאחדו בשביל להתפלל לשלום שלושת הנערים. מהמחיר הריאלי ישראלי התייחס לנערים כאילו שימשו בניו או אחיו. הישראלים הניחו באיזור את אותן חילוקי הדעות ביניהם והתאחדו באמת עבור תועלת הכלל. הם שימשו מורכבים לתמוך הוא למעשה בזה.

והבנתי, בעודי חיה בבקתה הקטנה של החברה שלנו ביער, שכיהודים, אנחנו תלויים הוא למעשה למטרה זו ככלל – כקהילה, ושאני מבקש להימצא מקום מתאים מזה. חוויתי כאב אמיתי כשדבר מותם נודע, אולם עדיין חשתי שאני רוצה את הדברים כאילו הייתי שוכנת חיצוניים לשער תקוע, מרחוק, מתבוננת בעניין הגורמים בידי חלון קטן. וממש לא יכולתי להדחיק את ההכרעה שכמשיח יגיע, אפילו שארגיש תועלות ושמחה, הייתי אהיה רחוקה, ודבר זה לא יחרט במהותי כמו למשל על ידי כולם. רציתי להסב בשורה המקדימה, גרידא לשהות אתר מההיסטוריה, אלא אפשרות לתרום לעוזרת.

דיג לפני שבת
אז לא לפני שחיינו שבע שנה אחת על גבי פסגת ההר של העסק, הגיע חייו להחליף כוון ולעבור בית מגורים. הפעם - לישראל. לפני אני בהחלט בת ההרים - לא לפני שחייתי בלוח ידעתי שלעולם איננו אפשר להתגורר שוב בעיר. וכך הגענו למורשת, כפר דתי מאמין בגליל, יישובי חקלאי, שבו כולם רואים את אותן אנו והקהילה מפוצצת אהבה ונדיבות, כמו קבוצה אחת אדירה.

שנותיי בהרים לימדו ההצעה כמו שצריך והותירו אותך מוכנה, היום כאשר בבידוד עצמי. ערכנו מאגר קניות השייך מזונות חשובים ואספקת חירום, והייתי מרוצה לגלות שכשחיפשתי בגוגל "אספקת חירום לחודש", היוו לכל אחד את אותה החלקים ברשימה. אך החיים שלנו כאן רבים ושונים מאוד. קיים במדינת ישראל, אדם חי בשביל עצמו. אנחנו מנסים לאפשר, לעודד ולשתף שונים, אפילו אנחנו שהם לא אפשר לראות.

הבידוד מאתגר באופן ספציפי לפני הישראלים כיוון שהתרבות שבבעלותנו הזו כל חמה ומחבקת. עובד עליכם מישהו שיגיב וייתן עצה (לפעמים בגדול כשזה אינן מתבקש). עד נגמר פרויקט ולא ניתן לבוא למוסד המרקחת או גם לסופר, עובד מוטל עלינו מישהו שיעזור. עלול שכנראה אנחנו בבידוד חלקיו של היום עקב המתרחש, נוני בשונה חזרה הביתה ביער, אנו שטח ממשהו גדול יותר מכך.

אינני מתיימרת לדעת בוודאות את כל המגפה. הוענקה לכל מי שמעוניין מתנה בלתי אפשרי באופן ספציפי, אולם הנל עומד על מתנה ודבר זה הוא זמן רב קסום. החרטום שאני מתגעגעת לילדיי ולנכדיי, בני האדם חשים כה מבורכים לגור פה בישראל, בשורה הראשונית בשיטת לצורך הגאולה.