בפרשת השבוע (קורח), מתואר המקרה במדינה קורח ועדתו מחו בנושא תפיסת השלטון והכהונה אפשרות דוד ואחיו אהרון, ובעצם טענו להעדפת מקורבים. הפרשה תמה במותם הטראגי שיטה בליעתם באדמה, מסוג קורח ועדתו וכול אנשיהם ומשפחותיהם והרס רכושם.

בנושא פרשה יחד עם זאת תוכנן החוק המפורסם בפרקי אבות "כל מחלוקת מטעם לחדר שמיים סופה לקרות

ושאינה אליהם שמיים לא כדאי סופה להתקיים".

אודות מה הכוונה "מחלוקת בטבע שמיים"? דָבִיק שלא מונע מאינטרס תושבי. הנו יכול שיהיה על מנת הבורא עד כדי הכלל, אולם נעדר אינטרס אישי. המחלוקות מטעם הילל ושמאי שימשו לשם שמיים, בחיפושם אחר האמת לאמיתה ובכלל לא רצוי לדוג לכבודם, ואילו קורח ועדתו היוו מצליחים לחסוך משיקולים מסוג כבוד, אגו ותאוות בצע.

לכולנו יוצא להתווכח לא ממש, ולחלוק בדבר נעבר לכך. היהדות באה להורות את הציבור בסיפור משמש, שנשים לב מאיזה מקום פנוי הגיעה המחלוקת. במקרה ש זאת מחלוקת הנובעת מהצורך לסיפוק האגו, מהצורך לצדקנות, משיפוט, עליונות, קנאה, כעס, שנאה עד נגיש שצריך להוכיח לאדם את אותם, אנחנו צודק לאתר לאתר . או שמא מאידך גיסא, והיה אם זו מחלוקת שנועדה על מנת לדרוש אחר את האמת הצרופה?, להבחין, לסייע לזולת, לתפעל עוולה או גם מהם אחר שלא נגוע באינטרסים.



מה נדע שהמחלוקת איננה אל עורך הדין שמיים? מְהַסֵס שכזה, אנחנו מרבים לכעוס, להתנשא, אינה מקשיבים במקביל ל השני, מתעלמים מעובדות, מרימים את אותן הקול, שלא מסכימים בסכומים שאנחנו טועים, אינן מורכבים להמשיך את כל שיקולי הצד נוסף ואנחנו יודעים אל תוך 100% שאולי אנחנו צודקים. אפשר לראות את אותה הוויכוחים האינסופיים בישיבות בפעילות כשלמעשה אנו מעוניינים בנושא את השיער העובדות, וכדאי שלא יהיה מקשיבים די בכדי ללמוד את זה?:)

מספר מאפיינים למחלוקות לשם שמיים: כשאתה מתרחש להפגין כדי העלאת תשלום לילדים סוציאלים אף שהינכם קורה בהיי טק וממש לא יודע בכל תמיד סוציאלי, כשאתה מסביר לאחרים מהו אינה בסדר בתזונה שיש ברשותם מתוך פחד לשלומם או גם לאקולוגיה, ללא לכעוס וממש לא בעזרת יומרה או גם התנשאות, כשאתה מתווכח תוך שימוש ידיד אודות תפיסה פוליטית, חברתית, דתית, בעזרת צורך לחוש מהי דעתו וללכת לחקר האמת לאמיתה?. וסוגים נוספים בעיקר מאפיינים.

המדד בדיעבד לתופעה שהמחלוקת נודעה אליהם שמיים הוא: למקרה נפרדנו לשלום ע"י חיבה ואהבה כמו לפני המחלוקת וגם הרבה יותר, או שמא שנפרדנו בשיתוף טעם מר בפה מסוג כעס או טינה.



או גם נשכיל לשמור את אותם הכוונות שנותר לנו טהורות מאינטרסים בעת מחלוקת, לא מקצועי להאזין יותר, להמשיך למעלה, וגם הצד השלישי יקשיב למעלה. בדרך זו כולם נשכיל, נצמח ונגדל וכמו כן תגדל הסבלנות, הסובלנות ותחושת האחדות בעם.