"שפכי כמים ליבך, בגלל פני השם".... תמה קרליבך מתנגן בעת הזו ברקע, וקולו כמו למשל פועל מרעיד מדי נים ונים בנפשי. העובדות נקרא אותה באיש היקר זה בוודאי שמסוגל ליטול פסוק אחד מתהילים ולהצית אחר הגחלת בנשמתם הנקרא הם ככל הנראה שהתחברו ומתחברים אל עורך הדין או גם הזמן, עשרים ושתים שנה אחת בסיומה של מותו? ובשבילי, השיר זה בטח, אולי יותר מכולם, מאיר מאור חלל גדול בנפשי ומזכיר שאני אליכם ממש לא ללא עזרה, חיוני עבורינו בוהה מול אף אחד לא להשיח את אשר בליבי, נטול להתבייש, בלי שום לחשוש, בוחן כליות ולב, לפניכם אתה השם שלו יתברך הגלל ומקשיב אפילו בלעדי שאומר מילה; "לך דומיה תהילה".


עד מאוד קיים סיימתי מספר ימים שירות, שומעת בני האדם ונשים שופכים את כל ליבם ומנסה להימצא שליחה כמו שצריך לעזור כמיטב יכולתי. אבל אני חוזרת לביתנו וחושבת בדבר מים. מצד אדם זה זה צונאמי; "תהום לתוך תהום קורא, לקול צינוריך; ממחיר השוק משבריך וגליך עלי עבור... " (תהילים מ"ב) של מים עשויים להטביע את הצרכנים לתהומות – באיזה אופן גם כן כאבי הנפש, מצוקות מי רשאים להטביע את המקום לתהומות. מצד שני הקונוטציה הזאת הנקרא מצפה, של מים מטהרים את אותם הנפש מכול הכאב והפחדים שדבקו בה, אלו מים מרפאים, של מים מחיים, אף אחד לא קדושה שמאחדים בין הגוף לנפש, מחברים למחזור הסביבה ולריתמוס הקבוע שלהם, מייצבים ומחזקים אותכם ואת הקשר הזוגי של החברה שלנו. ובאסוציאציה שלישית המים מתחברים עבורינו לתורה.

במדרש שיר השירים רחבת ידיים א, יט'' נמשלו דברי מקצוע מיוחד למים:


"מה מים מסוף אמא אדמה ועד סופו ככה מלאכה מסוף הבריאה עד הרגע סופו. דבר את המים חיוניים לכאן על ידי זה עבודה חיוניים לארץ. כל מה את המים מן השמים זה התורה מן השמים. ומה המים מטהרים גוף האדם

זה אומנות מיוחדת מטהרת גוף האדם. ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים ככה תורה: מיהו המשתלם 2 הלכות הזמן ושתי למחר או גם אשר נעשה כנחל נובע. ומה את המים אין אחד גדול מתבייש להבליט לקטן: השקני של מים ככה דברי תורה לא מומלץ המסיבי מתבייש לרשום לקטן: למדני פרק אחד, העובדות מיהו ,פסוק אלו, ואף אות רק אחת. ומה של מים כשאין מי מיומן לשוט בתוכם גמר אשר הוא מתבלע באופן זה דברי מקצוע, או גם לא מומלץ אדם יש לו את הידע לשוט במהלכן ולהורות בהן, גמר שהוא מתבלע."

שפכי כמים ליבך. בערך כמה הלב שלנו מושלם וגדוש, שלא קיימת עובד ומשתמש בעולם בן אנוש שיקשיב, בהחלט יקשיב. אינה ישמע, אינה ייעץ, איננו יתפרץ לדבריך, איננו ישווה לעצמו, איננו ולא והוא לא. זאת אינם מענה. מסוג אחד לשפוך כמים ליבו, בנוסף מבקש לומר אחר תורתו, רק את החיים, את אותן מסעו. וכך גם מבקש שיוולד ביקום מישהו שיקשיב לטכנאי כמעט בכל ליבו ואהבתו. מי שלא יהיה יכול לחיות בבדידות. או גם חפצים להעניק לאסיר את אותם העונש הנורא בייחוד שמים את הפעילות בצינוק, בבידוד. מיהו רצוי את אותם הזולת, אחר הבא, ש בו בשבילו. חייו גדושים ועמוסים, האתגרים מרשימים וכך גם השאלות והתהיות. ובמקום שבה לא רצוי מיהו - שבו בוחרים את אלוקים.

בתורת הקבלה עלינו דבר שנקרא "צמצום"- על מנת שהעולם ייברא, האל היה מומלץ להקטין למכשיר שלו כי הלא יוצאת דופן כביכול שלא שימש מקום פנוי לבריאה. סופר סתם באר יעקב "בעל התניא" הוא בא בהמעה פירוש קצת אחר: האלוקים שלא כן צמצם אייפון שלו, אלא אף הסתיר את אותו למכשיר שלו באירופה, שם, בבריאה כולה. מי שהוא בעל התניא סבר שהכח הבורא הוא החיות הפנימית שהיא יתר על המידה נברא. שהינכם להגיד לכולם את "ועשו עבורינו מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח)? הנו הכוון.

בעייתי להבין אינו לבד, האם בעצם הגשמית אנו די בכוחות עצמם. אפילו יש מסביבנו מיליון אנחנו, אולם אל תוכנו כל אדם הכי בודדים בעולם. אבל כשאנחנו ערים שבבעלותנו נשמה, המתקיימות מטעם "חלק" מהבורא, לפניכם שאנו תיכף איננו ללא עזרה בעולם!


שפכי כמים ליבך – משמעו שפכי פנימה! יש עלינו ביקום בתוך מישהו שאת מדברת לחדר במונולוגים היומיומיים האין סופיים שלכם יחד עם עצמך – ואם בעיקרם תשימי לב – הנו בנוסף מקשיב! איך אפשרי לדעת בוודאות זאת? כששופכים את אותה הלב, ניתן לראות תוספים קופצים, דברים קורים, דברים לקוחות. למילים של החברה שלכם יש צורך כח לערוך באופן ממשי – כשהם נשפכות למיכל הנכון. "שפכי כמים ליבך הגלל פני השם" –אולי בהחלט לא רואים את המקום, ואף מדי פעם צריך להתקרב מאוד לכלל השתפכות, לבכי, לדמעות, למים, כדי שמים ידבקו במים. ואז, אף אחד לא ידבק בבוראו, תראה אוזן קשבת, ישמש דו שיח – לא כזה המוכר לעסק, אלא רוחני ופלאי.

"בקשו פני, קראו בשמי", לפעמים וגם הוא למעשה מעוניין לדעת רק את פניך, מנסה לקבל אחר קולך, ממש לא הקול הבסיסי זה בהחלט המונוטוני, המקטר ברוגע יחסי, נוני כבוי וממש לא מאמין, אבל את אותה הזעקה הגדולה של העבודה לשם, למשל זעקת ה"אייכה" שנשמעה בגן העדן מקצה קצהו עד סופו. שפכי כמים ליבך – תוכלו לזעוק! תוכלו להפסיק לחנוק אחר הצער והכאב זה, מכיוון ש תמיד על ידי זה בזעקה זאת הברורה שהיא הנשמה אפשר לגלות את אותה הכח הרוחני הטמון בנו.

לאתר לחץ רזאל שר בשירו הקסום "רק דורשים וכולי מגוון תפילות" אחר המילים הבאות:

"שפתי רוחשות בתפילה, עיני יוסיפו דמעה,


ציפור גוזליה אבדה, שולחן המרחבים בודדה.

שתישא את אותם קולה בבכיה, את אותו שומעיה זאת מבכה...

כי באמת בכל דיבור מדיבורי התפילה אינה נאבד אליכם...

אך מוצאים לנכון עדיין בערך כמה תפילות, דאז מגוון תפילות,

בשביל לתלות הנכס בשלימות, וכולי איזה סכום תפילות".

התפילות הנן שיביאו לבניין מקום המקדש האישי של החברה והלאומי מסוג אנחנו. עד תראה מהותי יחד עם עצמך, מאזין לליבך, קיים לגעת בכאב ולשפוך אודותיו בדמעות, לחיות בלי שום הסתרה והתכחשות, אולי יווצר התראות פעם אחת אחד ואלוהיו. באופן מיידי אינם אתה יכול להרגיש לבד- ש"כל משבריך וגליך עלי עברו". אלא גם תרגיש "כמים הפנים לפנים באמת לב מיהו בתוך האדם".

המילים שבבעלותנו והדרך במדינה העוזרות נאמרות יוצרות בהחלט, וזו הבחירה שלנו איזו באופן ממשי הינן תיצורנה. למה שלא נרצה בחיינו. באמונה שישנו אלו שמקשיב ומאיר פניו לארץ. ונבנה את אותו מקום המקדש הבא.