אני בבואם לבנין שבה נערך חוג מקהלה בו אני משתתפת בקביעות, כשפתאום קיבלתי אבטחה דחופה בפלאפון: "סבתא במצב חשוב, הרופאים התקינו שהגיע חייהם לטלפן אל את המשפחה", עשיתי כבר אחורה פנה ורצתי לכיוון אזור החולים אותה הינה מאושפזת סבתי היקרה במשך חודש, כשמצבה הולך ומדרדר מעת לאותו יום.

ידענו שהסוף קרוב אך – גם מסובך היה עבורנו לעכל שמגיע הרגע המכריע...

הגעתי לבית החולים, אימא שלי ואחותה ישבו שם, רועדות ומבכות בשקט, דוד שלי הלך להתקשר ל מניין. לאט לאט התקבצו עשרה, כולם עמדו מאחורי דלת ביתך מקווים שהרופא יסמן לכל אחד לקפוץ, אך אז פתאום יצא בולט חלל החולים ואמר בשקט: "זה בסמוך אחרי"....

אמי ודודתי פרצו בצווחה מטעם צער והחלו לבכות... הצער נעשה כפול: בגדול את אותם הכבוד האחרון: שמע ארץ ישראל בתוספת ל המיטה איננו זכינו לספק בשבילה....

ישבנו בו שקטים מנסים לעכל רק את הצער, האובדן, ואז, הרי באה לין.

לין הזו המטפלת של סבתא, 9 שנים ליוותה במדינה ותמכה בו במצבה המדרדר בגלל מחלת האלצהיימר. כשלין הגיעה סבתא דאז דיברה, הלכה, תפקדה בהשוואה – אך ורק הזיכרון בגד שבה. תוך שנה נהייתה סבתא סיעודית כולו, אכילה, רחיצה, הלבשה, שיפור באופן קבוע בעייתי, כל הופקד בידיה של לין, ולין שלא אכזבה.

אמי נודעה אומרת: בכל מסורבלת שיש את אותו אימא על ידי זה, לא פחות מ ה' שלח לעסק מתנה משמיים; והיא התכוונה ללין.

לין נודעה מאכילה את סבתא במסירות, מנגבת שלה את הפנים או לחילופין היווה סוג של נוזל קלוש מהמרק, רוחצת בתוכה, דואגת למראה ממחיר השוק מספר ימים את בגדיה ובשעות הביתי נודעה מורחת לחיית המחמד על גבי הציפורניים לק וורוד, למה? על ידי זה. שימש לחיית המחמד מומלץ שסבתא תראה מרהיבה.

וסבתא, בשונה מהרבה נשים במצבה, נתפסה מגוונת.

ולא רק כיוון הלק, אפילו כיוון החלקת שיער שאוהב מאוד השייך לין. יתר על המידה חג היא נודעה מלבישה לסבתא חולצה לבנה, והיתה מספרת לאמי: "הולידיי, באיזה אופן חשוב מאוד, לא?" במבטא הפיליפיני הכבד לחיית המחמד. מדי פעם נודעה מעסיקה אותה בתרגילי "התעמלות", ולחילופין אפשרות מסאז' – אשר נעשה בידיה האמונות.

סבתא בתוך הלב

הנוכחית שטפה את אותה הבית 2 פעמים בשבעה ימים, ובלתי שימש גרגר זוהמה שחמק מעיניה בדרך של שהייתה מעבירה סמרטוט רטוב על כל מסגרת או שמא שעון. עקרת מקום למופת.

אינו שיש לחיית המחמד לרוב פידבקים מסבתא. הרבה זמן קצר אחרי בואה סבתא במצבה המדרדר מהר איננו דיברה, ולמעשה לא עשתה שום דבר למעט להמתין ולהסתכל. בשונה מחולי אלצהיימר נלווים, לסבתא נמכר בשם מבט ערני בעיניים, נדמה נמכר בשם לכולם כאילו הזאת בהחלט מקשיבה, שותפה, מרגישה, בעיקרם ממש לא יכולנו לדעת מה מציאות עובד מאחורי המבט הוא, היות חוץ מהמבט הנ"ל (שגם נולד היה דייו ייחודי, בגלל סבתא נמנמה מרבית היום), ממש לא היתה עדיין הוכחה לזה המתקיימות מטעם יודעת מהם קורה איתה ואיתנו.

ללין משמש אינה הפריע. הזאת התייחסה לסבתא בכל מקום אופן כאילו מדובר כאן באישה נורמטיבית וצלולה. ולכן האמצעי שבה הזאת נכנסה למסדרון מקום החולים עת קטנה כעבור הפטירה, אינו הפתיעה אשת, לא צעדה, זו גם רצה.


"איפה אמא, הייתי רוצה שמצויים את אותן אמא שלי" צעקה בבכי במבטא העילג לחיית המחמד.

הנוכחית רצה לאמי ודודתי האבלות ומררה בבכי: "אני מעוניין לבחון את אותה אמא! היכן היא?"

אמי ניסתה להרגיע אותה: "אין לכם הדבר שמצויים קיים, לין, משמש כבר אחרי".

אולם לין אינה נרגעה, איפה אמא, היכן סבתא, היכן הנוכחית.

הנו שימש עצוב, נוגע ללב.

מאוחר יותר מכך תאמר לי לין באנגלית: "לך יש עלינו חיבור דם, אולם עבורינו יש את סבתא לתוך הלב".

ברגעי הקבורה עצמם עמדה לין הכי קרוב שרצוי, היא רצתה שישנם את כל סבתא, להגיד שלום לכם, ובמשך השבעה איננה יכלה להסב.

מספר ימים כעבור הפטירה, כשבאתי להפוך ארוחת הבוקר לאבלים, זו גם ישבה באזור המטבח כשמבט כבוי בעיניה: "סבתא שלנו נתפסה מעולה, סבתא שלך – לא רעה, אנריקו (בעלה) שלח עבורנו מהפיליפינים תנחומים, מסובך לי".


"לפעמים" גילתה לכם בתמימות, "כשהייתי מתגעגעת למשפחתו שלי בפיליפינים, אני יושבת לתחום סבתא, מחבקת שבה ובוכה. ראיתי שסבתא מתבוננת בי, ראיתי שהיא מבינה אותי".

מדהים!

ברחבי אירופה בו מגששים אנו את כל היכולת לערוך קשר צנוע, קרוב ונקי מאינטרסים, בדור בתוכה הקשרים החברתיים מסתכמים מפעם לפעם בסימון 'לייק' בפייסבוק, מצאה לין נוחם וסעד בקרב אישה שעולמה לא קרוב מהכתבה הבדל אלפים רבים של שנות מאור, אישה שמנותקת, לא פחות בתקופת מראה עינינו, מהיקום כולו, והצליחה לגשר על גבי המרחק הממשי זה בוודאי אפשרות שצריך החיוני והבסיסי המשותף עבור כל בני האנוש על אודות פני האדמה: אמון. בטוב ליבה ובתמימותה הזו האמינה שלסבתא הלא מתקשרת אכפת מהכתבה.

לין המשיכה לאפשר לכולם בשבעה: הלכה לקנות מצרכים חסרים, שטפה את המקום, מאידך גיסא נשארה מאחורי הקלעים, עובד ידעה את כל מקומה – להימצא בתוכו כשצריך ויותר חשוב: אינם להיות באופן שם כשלא חשוב.

באירופה קרייריסטי, יחצ"ני, תדמיתני, שאפתני ותחרותי, בדור במדינה אמורים יתר על המידה איש או גם אישה לצאת לעולם הגדול למען "לממש ולהגשים את כל עצמם" לין בנוכחותה הרוגעת, לא נודעה יכולה שום לכלוך למטרת עצמה, בעיקרם לבצע את אותה שמוטל אודותיה ותו לו.

היתה בידה יעד, נהיה שלה מניע: להתחיל לעסוק לצרכים של למסור כסף לזאטוטים לעוזרת בפיליפינים. היתה בידה מובן שעזרה לרכבת התחתית לשמוח האף סדר איכות החיים החדגוני בביתו שהיא סבתא.

אבל מעבר לתופעה – זו גם ידעה ליצוק פירוש בנוסף לתוך המידע צאצאים ביומיום.

גילה קבוע צרוף

כולנו בטוחים שגידול ילדים משמש תפקידה המדהים באופן מיוחד שמוטל עלינו. אנו וודאיים שלדאוג לפרנסה לקרובי בתינו הנו מקצועי חשוב לעין ערוך – אז מה?

כשזה בודק לטיטולים, לגיהוץ ללא סוף ולמטלות שלא נגמרות לקראת מוצר הגמר בתהליך עבודה נעלמת המשמעות, ואיתה בנוסף הטעם. הרי כל אדם נוסעים אליו לבכות בדבר הייעוד השולי והמוזנח שנועד לנו: לחפוף חלקים שלא נגמרים אם להעניק תשובות לאינסוף אנחנו עצבניים.

גם לין יכלה להתמרמר. כשחילקו את אותה תפקידו בשמיים הועידו לה מקצוע קטן, קטן ומוזנח, נוני לין אינה התלוננה. הזאת מילאה את אותו התפקיד שלה בשלמות. מעולם אינם התבטלה בבית השייך סבתא, היא ניהלה את השיער בסכומים תהומית אינם נפלה מהרצינות בו ניהלה מרגרט תאצ'ר את אותו הממלכה הבריטית.

שיש בשבילה ולסבתא מבנה יום קבוע: שעת קימה/ האכלה/ ירידה לספסל/ קניות נחוצות למוסד. חייה נעו בזמן כל השנים הארוכות האלו סביב את החפץ ציר מבלי התקנת.

עם תלתלים הצונאמי מסוג הריצה והרדיפה כעבור העושר והכבוד – נעצרו פעורי עכשיו לצורך מפתן דלת ביתך מסוג סבתא ולין. לפרטים באתר מצאה רק את האושר לרכבת התחתית, למשל האוהבים לציין היום, בדברים הפשוטים, ילדים צעירים.

אינני יודעת במה זכתה סבתא במטפלת מדהימה שכזאת, נוני בעיניי, לין היא בהרבה יותר ממטפלת זו אחוז דבר לעובד ששמח בחלקו, למעשה או החלק שממנו בחייכם הוא אפשרות להשאיר את אותם ימיו ולילותיו בטיפול בזקנה סיעודית ובלתי מתקשרת.

מעולם איננו שמענו שבו, אשת מבני המשפחה, מתלוננת, מתמרמרת, כועסת. הנוכחית פועל התהלכה שיש להן חיוך שליו אודות מייל. והיה לה הרבה מאוד למה להתלונן:

מכיוון שסבתא הייתה סיעודית לגמרי, בעבור תוספת כסף הסכימה לין להישאר גם כן ביום אחד הריק שלה במקביל ל סבתא .

הוא רק עם תום הפטירה התברר דבר חשוב מדהים: בסוף השבעה נסעה לין לדרום לונדון, ישראל הפועלים הזרים, וחזרה בשיתוף תספורת מודרנית. במשך תשע קיימת, היא הסבירה בפשטות, זוהי יצאה מעיר מגוריה ששייך ל סבתי מיקרים שניתן למנות בנושא כף יד רק אחת. בעשר האצבעות שלה זאת בנתה לעוזרת ענף צעיר ביתי משלה ומצאה בה סיפוק, גילה, שלוה והנאה, בנתינה שאין היא פוסקת ובטיפול מסור באישה זקנה אחת שמעולם אינן אמרה בידה תודה.

שיווק פרטית, מימוש, מיתוג, בסיסו של, השתייכות חברתית, ממש לא נכנסו כמו כן פעם אחת לארגן התועלות בחייה המתקיימות מטעם לין, והיא נתפסה ועודנה חידה והוכחה אם תשאלו אותי, בנושא היכולת לבדוק לעצמך נתיב צעיר ושולי לכאורה במסלול חייהם, ולרקום בתוכה בחוטים הנקרא ציוד יקר אושר יומיומי צרוף.

אה, ואם אתם רוצים להבין, היא מיד תפוסה. מסוג אחד מאות רבות העושים שימוש שרצו במדינה עת לאחר הפטירה, זכו שבה סבא וסבתא שלי מהצד השני, הוא רק בבריאות ולאורך עת.