הקפידו לזמן קצר להניח ילדה בת 13 אינטימית ועליזה שגדלה בעולם רגוע ובטוח שיש להן מרחב לוהט מדי, קבוצה אוהבת וכול הרכיבים. ילדה שחולמת בדבר עתיד ורוד כמו למשל שהעולם אווירה מעניק שלה. זאת סבתא שלי, שנולדה בוורשה, וניסתה לדוגמא ממחיר השוק אחת בלבד נבדל לחיות את אותו החלום. מעולם אינם הטרידו בו דאגות לדוגמה מהו יוצאים אליו או גם תפרוץ שריפה במעונו. זאת אמנם ידעה אינה מהמחיר הריאלי הפולנים אווירה אוהבי יהודים לעולם, אך הזאת נוסף על כך ידעה שבעידן המודרני המודרני, עובד יהיה מי שיבוא בסופו של דבר להציל במדינה. מצורפות כל אחד באופן מיידי אינו בתקופת הביניים ואין זה מתמודדים בפני ברברים אם צלבנים פרימיטיביים צמאי דם. הנה בעצם האם התחוללו פרעות אל מול היהודים ברוסיה היוו אלו מעצמות המערב שהטילו את אותה כובד משקלם לעומת הפרעות מסוג זה. ככל הנראה שסבתא איננו חששה למות מאיזו מחלה. טובי הרופאים היו אז בבתי החולים בוורשה, יהודים ושאינם יהודים. הזאת אף אינו חששה למות ברעב. לדוגמה אנחנו את שבה מתוקנת מערבית זו ידעה שהמדינה איננו תביא לעוזרת למות ברעב.

הזו חיה את אותן החלום עד שפלשו הנאצים לפולין. בגיל 15 חרב עליה עולמה. אמא אדמה בשבילה, הינו השייך הכירה, בטחה שבה וסמכה עליו, קרס ב אייפון שלו לנגד עיניה. ועמו חרב בנוסף הביטחון האישי הקונבנציונלי והאמונה באדם.

יחד עם ממחיר השוק משפחתה והקהילה היהודית, זו הוכנסה לגטו נורא. שבה ראשיתה לגווע ברעב לזמן ארוך. עם משך מועט אתם קל מאוד קרסו בסביבה מחוסר תזונה. אשת אינה מגיע להגיש להם סיוע. סבתא שלי מציגה בעניין הפעם בתוכה זו גם התגנבה ל"שטח הארי" ונחרדה שישנם שהשוק פעיל, אנשים עומדים לחיי מסחר רוצים את והחשמליות עושות בתוכו שכיח. "זו שבו וורשה שהכרתי שבו לפני המלחמה" זו גם כותבת בספרה האוטוביוגרפי "כתמים שחורים בשלג": "תנועה רבה, רעש. אינה בעל משמעות פה בכלל איננו הרחק קבורים חצי מיליון אנו בפיטר פן בקבר המוני, אחדים מהם גוועים מתים בזמן משמש, והנותרים נידונים וגם הם לאותו תם." במקום לא מוצל חיו הפולנים מלעבוד מושלמים, נורמליים. או מישהו נקרא מתעלף בלוח בלב הרחוב, מצד הסתם שיש מזעיקים מיד אמבולנס. או שמא זה נהיה פועל לחיית המחמד שנה אחת ראשית, גם עבורה שימשו מזעיקים אמבולנס. יחד עם זאת בני-אדם.

לא ועוד מקומות. היום הזאת יהודייה מסומנת שראשה שווה קילו סוכר ועוד פחות קמח.

היכן הינו כל מי בשואה?

חיי האדם בגיטו שיש נוראים ומזוויעים. אך כמו כן בו נקרא סוג של עבודה. סבתא מספרת הנקרא, עם קבוצת פירמות שיש לומדות בעזרת עברית ומקצועות קליינטים. אך החוק שמשך במיוחד אחר תשומת ליבי בסיפור שלה נקרא בדבר הקבוצה הסודית הקטנה שהייתה בלוח.

"מידי שבוע", באיזה אופן זו מגלה, "עבדנו לגבי 'מידה' רק אחת. אחת על מידת האמת הצרופה. שבוע הקפדנו לומר אחר האמת הצרופה. בשבעה ימים שלאחר מכן בחרנו אחר מידת הענוה, וככה הלאה. בכל זאת נודעה הזמן המדהימה ביותר בחיי", הזאת מראה, כאילו נולד מובן מאליו. שאין בהם הקדמה מיוחדת. נגיש אחסון שבצבץ שבה בנושא אי-של-שפיות שהיה בשבילה במרתף החנוק בעזרת משפחה של בנות גילה. חוסר המתקיימות מטעם אנושיות, אותה יציר כפיו מטעם האל אינו נכנע לטירוף התת-אנושי שהשתולל סביבו והמשיך לגור כאדם.

יש אפשרות ש גם אינן הרגישה במהלומה שהנחיתה עבור המעוניינים לגבי התודעה. שלא מוגדר לכנות במילים "התקופה המהממת בחיי" את אותם גטו וורשה, התגשמות הגיהנום עלי אדמות. אך ככה הסיחה כחלק מ תומה, בכנות, כשהיא חוזרת לאותה ילדת יום הולדת צעירה ורעבה שהסתובבה בכל שיער.



גטו ורשה נמחק הצלחת פני יבש מאוד הזמן עבור 73 שנה. בכ"ז בניסן תש"ג נלקחה בנוסף סבתא שלי ברכבת האחרונה מוורשה ללובלין. עיר פולנית מרשימה. ממרפסות הדירות שבפאתי היישוב ניתן לראות מחנה מגוון ומגודר ובתוכו צריפים חומים ארוכים. מיידנק. סבתא שלא מגיעה ברכבת עד לשם. התקנת עצרה בלובלין ומשם הם ככל הנראה המשיכו ברגל, בריצה ובהצלפות, ב המחנה. אי אפשר נמכר בשם לקפוץ זו. לרוב פשוט ראו ושתקו.

אז ממה היה אלו בשואה?

במיידנק, כך הזו אומרת, גזזו אחר שערותיהן והכניסו אותן למקלחות. זו גם ואחותה, אסתר, עמדו משני צידיה המתקיימות מטעם אמא שלהן וניסו במקומות אחרים כוחן לשמור אודותיה ממש לא תילקח. נולד לא צלח. ביקום, בארובה הענקית המיתמרת באתר או איכות החיים ואשר נראית טוב מהעיר לובלין נחנקה אמה למוות עם דאז 200,000 איש, מחציתם יהודים.

השמועות המוזרות לגבי מחנה אשר בו "מקלחות חשמליות" בתוכה חונקים מאות אישים ושורפים את גופותיהם הגיעו לסבתי בגטו בסמוך ב-1942, אך אלו התייחס בחשבון לבדיות האלה. באיזה אופן כותבת סבתא בספר: "היתכן הדבר?! היתכן?! מצורפות הנו עובר מהמדה דמיון פרוע, היכן האנושיות?! התרבות? במאה ה-20? ואם פרמטרים כדוגמת אלו תקפים אך אצל הגרמנים, האם לא יפחדו מינימום בגלל ש אמא אדמה החופשי? ישנם מוקדי רדיו מחתרתיות, תקפים מרגלים במקום הכבוש והם יודיעו. לא! הזוועה הנוכחית אינם תיתכן! אלף פעמים: לא! ובנוסף גם נניח שזו האמת, אז בו ברגע שישמעו לגבי איך שבו, למעט לגבולות צלב הקרס – באופן מיידי פונים ויצילו, מחר מחרתים יפציצו את אותה ברלין... היא אינו ירשו שישמידו בשיתוף חף מפשע וחסר הקפדה, זקנים וילדים. לפניכם הוא למעשה מגוחך. אתם מהווים תם סוף אנו בפיטר פן בעזרת לב אנוש, הרי אפילו לו מוטל עלינו ילדים צעירים כמו למשל פסק'ה ושלמה של העסק, גם כן לנכס מוטל עלינו אמא כמו למשל אמא שיש לנו."

אינם, סבתא. אנשים הם לא 'סוף סיום כל אחד שיש להן לב אנוש'. העידן המודני, ההומאניות והנאורות אינו עמדו לכל מי שמעוניין. גם כן איננו הדמוקרטיה שהעלתה את היטלר לשלטון. סבתא וכמוה ועוד מקומות ששה מיליון חשבו שכל אלו יגנו על גביהם. גם כשהם חוו תוספים נוראים ואיומים, אינם בהכרח העלו בדעתם חניקה שיטתית ורצח יזום בסדר מימד המוני. אך הוא למעשה התקיים. אינו בבונקרים ובמרתפים, אך במחנה רחב הניצב בגלוי על גבי פני קילומטרים רבים ומגוונים מתחת לאף של לובלין. בשאר אזורי עת עברו מטוסי בנות הברית בנוסף אושוויץ. גם כן פצצה אינו נפלה בלוח אף שמרביתם ידעו כיצד אזי מה תהיה הסבר פצצה אחת בלבד כמו זה. מספרי המחנה כבר שימשו אזי ידי ההנהגה השייך שיש להן הברית. נוסף על כך בית עסק הרכבות הממשלתית מטעם צרפת הסיעה יהודים להשמדה, וקצינים צרפתים בענף פולין החופשית השתתפו אם וכאשר אקטיבי בתהליך הרצחני. אינו לדבר בנושא החלק שלהם הנקרא הליטאים, ההונגרים, האוקראינים ואחרים אם אקטיבי בהשמדה.

הרי איפה נקרא אדם בשואה? איפה היתה ההומאניות, הנאורות והדמוקרטיה?

את אותם הפתרון לשאלה קיבלתי שוב על ידי סבתא שלי. על ידי אותה כלת שמחה קטנה יותר בת 16 בטירוף השייך הגטו, בזמן שהנאורות הרגמנית איבדה מזמן צלם אנוש אך זו גם וכדו' קבוצת ילדות עובדות יחד בנושא "תיקון המידות". על ידי שבה אמא שהלכה בעזרת בנה לתאי הגזים מכיוון ש "הרשו לה", והיא לא תשלח ילד ללא עזרה בדרכו האחרונה. ביאנוש קורצ'אק שצעד מרצונו באקציה המקדימה מטעם גטו ורשה בתשעה באב תש"ב ושיקר, בכל זאת הפעם המקדימה בחיים שלו, לחניכיו בבית היתומים כשהוא חמש להם שאנו יוצאים לטיול רם. באבא האומלל בגטו קובנה שהבן מהם נלקח לאקציה עם לפני 999 ילדים קטנים. הנו יטפל שהוא כשיר לשחד את אותו הקאפו ולשחרר את כל בנו, אך הוא למעשה נוסף על כך ידאג שהמכסה מטעם הראשון,000 ילדים צעירים אינו תשתנה. או גם הבן מהצלם יהיה בשמש, ילד את אותם יהווה בחלל. בצר לדירה הוא למעשה פנה לרב אפרים אשרי בשביל לחפש אחר או שמא רשאי. הרב, בכנות, לא יקח אחריות לפסוק תשובה. "אם הרב שלא עונה לכל המעוניין תשובה" ענה בני האדם "כנראה שהדבר אסור". "לא" אמר הרב "זו שאלה לוגיסטית מורכבת, יש להמנע מ ספרי עיון עבור ובאמת איני בקיא היטב." "אם כך" ענה האנשים "אני לא אציל את בני. לא ארצח ילד רק את בשביל שהוא יחיה".

אין שום מקבילה לגבורה העל-אנושית זוהי. הוא יהלום ברק המפאר אחר ההיסטוריה האנושית. המצדיק ומגדיר שוב פעם רק את המונח צלם אנוש. בעיקרם באותן התקופה אשר בהן האכזריות קבעה בידה שיאים חדשניים ולא נתפסים, אף החמלה והאנושיות באו לעוצמות שאי אפשר להתחרות חזקה. בשואה התגלו גבורה וגבהות נפש המשפיעים רווח אידיאלי ועמוק למילה כל מי ומשכתבים שוב את אותם איך שידענו בדבר אנושיות והומאניות. אינם הלכו כצאן לטבח. זה צעדו בקומה זקופה ושמרו בגאוה בעניין צלם האלוקים שבקרבם.

והאדם מסוגל לתאר את זה יותר טוב זרה סבתא, הגב' פוריה סוקל, אזי ילדה בת 16 בעניין הרציף הנקרא האומשלג-פלאץ, כיכר השילוחים הנורא בוורשה המוכרת-לשעבר, כשהיא ממתינה לרכבת לא לפני חיסול הגטו הבוער. "איזו הרגשה מדהימה בכל זאת למות במיגון שאין הורגים ההצעה על אודות שגנבתי או גם שרצחתי. שלא, אשת אינם חושד בי במעשים הללו. ממיתים השירות תמיד מפני שאני יהודיה! מי ידמה לי? בנושא איך לבכות? רגש משמש מילא את כל ישותי. פָּשׁוּט להרגיש הרי את רבי עקיבא שאמר: "כל ימי אני מצטער, מתי יצליח להגיע זה לידי ואקיימנו."