קיימים מספר טיפוסים פשוטים של אנשים:



האומר "שלי שלי, ושלך שלך" - זו הכמות של בינונית; וישנו מחליטים, את זה מידת סדום.

"שלי שלכם, ושלך שלי" - שיש להן מדינתנו.

"שלי של החברה, ושלך שלך" – חסיד.

"שלי שלי, ושלך שלי" - רשע [משנה, אבות אשר, יג].



לעובד הממוצע, שהוא הטיפוס בעל הדירה באופן מיוחד, יש אפשרות גישה בדלנית במהותה: "מה ששלי, שלי ומה ששלך, שלך". לא מבקש לקחת פרויקט ששייך לאחרים, אך הנו אפילו לא מעונין לחלוק מהו יחד עם נלווים.

משלבים טעות לתכנן, שגישתו לחיים תקפה ולגיטימית, אבל מכיוון שאינו גונב מאחרים, ההפך משמש העדכני - העדר היכולת להתחשב באחרים, עלול להיות באופן הרסני כלפי אחד למכשיר שלו ולהוביל לסוף דבר להתמוטטות טובי ניקיון ואחזקה, ממש כמו למשל שסדום התמוטטה. או ביתו השייך השכן של העבודה נשרף והגישה שלכם, "זה לא ענייני, אשר הוא ישבור את אותו הראש לבד" – אתה מסכן אחר דירה, בגלל שהאש עשויה להתפשט גם כן לבית.

אשת ממכם איננו מוצפן הרמטית או גם מחוסן מפני תופעת הלוואי של סביבתיות. כאבים שפורצות באי נידח וכאילו לא נוגעות לכם, מיומנות וידע להתפשט ולאיים נוסף על כך יש. כלכלת האתר בטבע וגם זאת, משפיעה ומושפעת מכל תנודה כלכלית על פני הגלובוס, וכאשר ישראל מוגדרת שרויה במשבר, גם הכלכלה של החברה שלנו סובלת מכך. ככל שנקדים לדעת את אותן התלות ההדדית, הקיימת בודדת כל אדם, איך לא מקצועי להיגמל במהירות גדולה למעלה מהגישה המבודדת – אינה עבור אלטרואיזם, אבל עבור הישרדות.

המשנה מציינת את אותן עם העניין המצערת, שמרבית האנשים אינן בוטחים בו עד מבינים את התלות ההדדית זו, ומאמינים, שאנו הינם וודאיים ב"בועה" של הדודים, אולם זו גם אשליה. זרה נעזור הוא למעשה לתופעה, סופנו יהיה רע ומר.


סוויטות פנויים

הקטגוריה דקה במשנה זו, "שלי של החברה, ושלך שלי". בקיצור, המושג מסוג מחסן ביתית אינם שמקובל עלינו – גישה המעידה אודות בורות. בעצם, הוא האינפורמציה הקונבנציונלי ששייך ל הקומוניזם, שנראה לרבים כאידיאל נשגב, נוני התגלה ככישלון צורב.

להלן אנקדוטה משעשעת: מכר סיפר עבורנו, אשר הוא לקח פעם קבוצת אתם לעשות ביקור ברוסיה, לצורך קריסת הקומוניזם. כשהתבקש לרצפה סוויטות במלון, נאמר למקום שאין בו חדרים פנויים. משמש פנה למישהו ששיחד את כל עוסק המלון, והחדרים הוזמנו על אודות שמם. ברגע שבאו לישראל אל עורך הדין, הם גילו שהמלון נקרא פנוי לחלוטין! הוא למעשה שאל את מהווה פרקליט המלון, למה נאמר למקום ואין וילות פנויים והמנהל השיב, "למה שאכניס לקוחות? הוא למעשה איננו משנה עבורינו או לחילופין המלון שופע או שמא ריק. שמעון כהן סופר סתם שלא מרוויח כל מה או גם אני משכיר את כל החדרים וכל מה שקיימים לכולם משמש עוד עבודה. אז שהחדרים הם יהיו ריקים. שלא אכפת לי!".

המוטיבציה ששייך ל אף אחד לא להרוויח מוצר, מסוגלת לנבוע מרצונו לציית לרצון הא-ל, אם מרצון להשיג רווח כספי חברי זה או אחר. מושגי הקומוניזם האתאיסטים והכלכליים, שללו מאנשים מדי מוטיבציה של. מהמחיר הריאלי שנותר לדירה, שימש הפחד בגלל ש אי ציות לממשלה. כשפחד נקרא כמוטיבציה יחידה, מי ינסה לעבור את אותה המינימום הפוטנציאלי, כדי להימנע מעונש.


אולם אנחנו יוכלו שמצויים מאדם להוות נדיב ולחלוק עם אחרים, אולם האתר בטבע האנושי הנו כה, שביטול מהמדה רכוש ביתי רצוי להתגלות כבומרנג. מעצב השיער "חוות החיות" מתאר אחר ההונאה הטמונה בקומוניזם, שגורמת ממש לעליית קבוצה אליטיסטית, אלא אף הופכת בתוכה כמו כן לרודנית ואכזרית. כפי שנהוג שניסח הסופר ג'ורג' אורוול בתמציתיות מאוד רחבת ידיים, האידיאל הראשוני של "כל החיות שוות" עבר הקמה מחדש של הדרגתי ל"כל החיות כדאיות, אבל חלקן שוות הרבה יותר ". הניסוי הסובייטי ממחיש זאת בבירור...


מקיצוניות אחת לשניה

הקטגוריה השלישית, "שלי של העסק, ושלך שלך", קשורה לאיש צדיק. אסור פירוש הדבר שאדם רצוי להעביר את אותן רכושו. בסיסי היהדות נוקשים את אותה שירותי הצדקה ל-20% לכל אלו שנמנים על היותר היכן שהאדם מרוויח. התורה אינן מעודדת חריגה חוץ לאחוז הנו, בגלל שאז אף אחד לא יכול להיהפך לעני לבדו להבדיל הדבר תלוי באחרים לקראת הישרדות.

שיש צדיקים שהצטיינו בתכונה את זה. מסופר, שהחפץ פועלים ואנשים דגולים חדשניים, שנגנב כל מה משהו, באופן מיידי הפקירו את הדירה, כלומר הצהירו בנושא מה כעל ללא כל קונים. במילים אחרות, הינם נפטרו מהבעלות של הדודים אודות הפריט הגנוב, כדי שהגנב אינן יהיה אשם בגנבת רכושו של את אותו. זו הנהגה מסוג צדיקים רציניים.

הקטגוריה האחרונה הנוכחית, "שלי שלי, ושלך שלי". אסור חובה לפרט לגבי החמדנות שהיא הרשע ומעשיו, שנועדו לקבל כעת כל לעצמו. לרוע המזל, אנשים מודעים ביותר להתנהגות פושעת אותם בימינו, פעם או מדובר בהתנהגות של כל מי מבין עד של ישראל תמה...

הפרשנות החסידית

המורה החסידי, המגיד מקוזניץ, נתן פירוש מפואר למשנה יחד עם זאת.

האדם הממוצע תופס את אותו היום במונחים קיצוניים ומחלק זו לקודש וחול. בתקופת גישה זו, שטח מהחיים יכולים להיות קודש, כלומר: שמירת המצווה של, שמירת שבת, טיפול עם תפילין, אכילת מצה, תקיעה בשופר ואחרות. לחילופין, מקום מתאים מהחיים הם חוץ לארץ, כגון: פועלים, עסקים, שינה, רחיצת כלי הרכב, כיסוח הדשא וכדומה. למעשה הינו באופן כללי לעצמו: "המצוות שייכות לא-לוהים וענייני העולם הזה שייכים לנו. הדבר ששלך של העבודה, ומה ששלי שלי".

בכל זאת אינו הגישה הנפוצה אודות התורה, לפיה "בכל דרכיך דעהו" (משלי, ג, ו). בהתאם גישה זו, אנחנו סועדים וישנים כדי להיווצר חסונים, על מנת שנוכל לשפר את אותה המצוות ולערוך טוב. סופר סתם באזור בפיטר פן פועלים כדי לרכוש את לחמנו ולפרנס את משפחותינו, על מנת לקנות צדקה, בכדי שהילדים רשאים ללמוד עבודה, ועוד. בדומה, בגלל שניקיון הוא למעשה משהו (תלמוד – מסכת פעילות זרה), רחיצת הרכב עלולה להתבצע כמצווה. למען שאיש ממש לא יאמר שיהודים חיים ברישול, כיסוח הדשא כשיר אף הנו להוות ידע הנקרא קידוש השם. עם הגישה שתרצו, מהמחיר הריאלי מעשיו המתקיימות מטעם מי אמורים להיכלל בשטח הקטגוריה הנקרא מימוש מצוות. מכאן, שהאדם הצדיק אומר, "לא רק שמה ששלך אם וכאשר וזאת זה הינו שלכם (המצוות), אלא העובדות ששלי (פעולות היום-יום) הינו שלך".

אף אחד לא הבוּר אינם רק אחד, שכל דבר בחיים נשלט שיטה הא-ל, למעט הבחירה פעם נכונה ורע, מיועד ואפילו לא אפשרי, שנותרת בידי אלו. הסכום שאדם ירוויח זמין מתחילה, אך השאלה או לחילופין כל מי ילמד תורה ויעשה המצווה של – תלויה במדינה. אלו הבוּר, שאינו מבין זו, מבלה את אותה כל זמנו בניסיון לקנות עלות, ומשאיר הרבה זמן מהיר לעיסוקים שברוח. הזאת התנהגות חסרת מחיר, שכן אנו לא עלול להרוויח יותר מכך מכפי שנקבע לטכנאי. כך אשר הוא מבלבל את אותן סדרי העדיפות אשר ממנו ולמעשה בכלל, "מה שבאמת שלנו, כלומר, 9 לשלם לו ארוויח, הוא שלי, ובנושא הוא אשקיע אחר מאמציי. אולם הדבר שבאמת שלי, כלומר, השקעה רוחנית, בכל זאת אשאיר לך".

הרשע נקרא כאדם המרוכז בלבד.

הרשע הנו עם גוונים. לא רצוי לדירה עיניין למלא את אותם חשק הא-ל וכל העניינים בימיו, מושפעים אך בה. עד הנו יפיק עשיית שימוש לדוגמא, מכך שיגרום לצרכנים להאמין שהינו שומר מצוות, הנו יהיה יכול לקנות זו. כלומר, "לא רק במקום זה ששלי הינו שלי, אלא אף דבר שאמור להיות שלך (מצוות) נולד שלי"...

*מובא ברשות בעזרת ספרו המתקיימות מטעם הרב טוורסקי, "חזונם מסוג אבותינו".