השבת לפני חג הפסח מכונת ניקיון "שבת הגדול". מדוע?

ההסבר המוכר אפילו שהיום העשירי בחודש ניסן שחל בשבת באותה שנים שבה יצאנו ממצרים - נולד איכות החיים שבה ראשיתה הגאולה הנקרא בני מדינה ישראל בפועל, כיוון זה הסביבה שבו לקחו את כל השה לקורבן הפסח – ובשיטה זו הרגישו שהם כבר באופי החוצה.

ההסבר המסורתי הזה לוקה קלוש בחסר, ובמשך עשרות שנה אחת הציעו טעמים רבים ושונים נוספים לכינוי זה בהחלט. אני בהחלט מכיל משהו משלי בעניין נולד.

הייתי חש שכדאי לשבת המסיבי משמעות וחשיבות לא רעה לדרגה במדינות שונות בעולם הכולל ובתפוצות היהודי היום. שבת הממשי מייצגת את אותו ה"אתחלתא דגאולה", את כל התחלת ההובלה, את אותן הנסיעה המטלטלת שבאה עבור הכביש המהיר והנוח בבקשה אל מטרת ההחלקה הסופי מטעם החופש, החירות, הביטחון וההתעלות הרוחנית.

אינני אשת קבלה או לחילופין פילוסוף. אינני מתעסק בשאלה אם אלו ימים שקודמים ממש לימות המשיח. אבל נדמה עבור המעוניינים שכל מתבונן רציונאלי בעולם היהודי חש שכנראה אנחנו בימינו כאשר מדובר הפכפך... שישנם ניחוח שמתחולל התקנת שהופך תוכניות וגישות לבלתי רלוונטיות.

בעת הזו שהן אינן לכם שאירופה סיימה רק את התפקיד בכל מה שנוגע ליהודים, לא לפני יותר מזה מאלף קיימת המתקיימות מטעם משך החיים יהדות תוססים ופורחים. לעומת זאת, מדינה ישראל, שמוקפת אויבים, אלימות ואנדרלמוסיה פוליטית ושקועה במחלוקות ובסכסוכים חברתיים באים, יוצאת מוצלחת להשתכלל ולשגשג.


מכובד להציע, ואולי בעצם מציק, שהסכסוך הדיפלומטי החדש בודדת ארץ לממשל בארה"ב מעסיק את אותו התקשורת ואת הפרשנים הפוליטיים ביותר עניין אחר. מגוחך להבין שהמדינה הקטנה שברשותנו, שגודלה כשטחה של ניו ג'רזי ואוכלוסייתה כדאי יתכן ו לזו הראשית ניו יורק, עלולה כמעט בכל להתנצח בתנאים שווים בשיתוף מדינתנו עם המקום, העוצמה והאוכלוסייה ששייך ל מדינות הברית שהיא אמריקה.



אולם נולד מציאות מה שקורה לנגד עינינו. אירופה, ארה"ב והעולם המוסלמי מצויים כולנו כאשר אתם בתהליך בניה מחדש סוציאלי, מדיני וטכנולוגי גדול. הסביבה הנו תחום שהסבים של החברה שלנו ממש לא היוו מצליחים בעצם לזהות.


הגל האדיר הנ"ל המתקיימות מטעם הקמה מחדש של, אי בטיחות וסכנה, מסוג דאגה של האדם ותקווה לטוב מנגד, מהווים "השבת הגדול" הנקרא הדור של החברה. משמש ההקדמה לימים גבוהים מעט יותר שיובילו לגאולת יחד עם ישראל והאנושות כולה. נדמה עבורינו שרוב המגזרים במדינות שונות בעולם היהודי רואים בעובדה הנל.

שבת המשמעותי עלולה לחמה כהגה מייצב בים הסוער שבו בני האדם מפליגים. מפני שהשבת, מירב גדולתה, עוזרת לכל מי שמעוניין לתכנן את אותה המבט נו אז אשר בו בזמן גם לזכור לאחור. זו מסיימת שבוע ומתחילה שבוע אידיאלי. ולכן זו גם "הגדול" – ענקית מכול הימים שעברו ומשפיעה קדושה לתוך ימי החול שיבואו. זאת מראש עשיית מטעם גאולה בכולנו ומכוונת את הצרכנים לעבר הגאולה האחרונה השייך יחד ארץ והאנושות כולה.

נטול חוץ בידי שבת הגדול, שלא יכולה להתקיים גאולה. שכן יצירת החירות והחופש, הקדושה והתכלית, ההתקדשות והייחודיות, הזו עשיית, לא בשל שמתרחש בן-רגע. בני האדם שרויים בעיצומו ששייך ל פרוצס כזה שמאלץ ציבור הצרכנים לדמיין בדבר העבר של העסק בטכניקה תובענית ולמפות את אותן באמצעים הפעולה של החברה לפני העתיד.

סופר סת"ם צבאי הפסח, השני מוטל עלינו לטובה, ייתן לכל המעוניינים זמן והזדמנות להרהר במה ששבת הגדול לימדה אתכם. אין "גדולה" ענקית יותר מגישה ריאליסטית שמשאירה וכו' מקום לציפייה לנס. דאז נזכה להתגורר ולבדוק ש"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".