מושג ההשתדלות הוא למעשה אדם המושגים היסודיים ביהדות שצריך שכל אדם יתוודע לחדר עוד בטרם נקרא שאנחנו להתנסות בכל ניתוח של מסלולי יהדות.

היהדות מצריכה את כל אלו ללמוד ולקיים את אותם התורה ומדריכה אותנו להתחיל לעבוד את אותן הא-ל על פי קווי הנחיה מוגדרים אולם באותה נשימה היא כמו כן מצווה ציבור הצרכנים לשמור על אודות ההיגיון הבריא ואפילו לא להיסחף בנוסף לגבולות שעלולים להביא לכל המעוניינים להישבר מנטלית ופיזית. האיזון אחת הציווי ליכולת מי מובא בלשון חכמינו ז"ל במסכת אבות: "לא של העסק שלך המלאכה לגמור – שאין בו החברה שלך בן חורין להיבטל ממנה",

עניין ההשתדלות מעצם היותו פרמטר מאזן פעם המצוי לרצוי, עלול במבט יסודי לתת תשובה לדילמות דומות בחיי הסביבה יום שלם ואף לפתור שיבושי הנוגעות לנפש אדם.

בין השאלות שהורים ומחנכים פוגשים שבהן דומות הזו הדילמה פעם אחת רצונו לחנך את כל הילד לענווה וצניעות על גבי הנחיצות להעניק לטכנאי הערכה וביטחון שיקנו לשיער מסוגלות עתידית להשתכלל ולהתפתח באופן עצמאי. שתי הכישורים הנ"ל נראות לכאורה כשתי גישות שונות ומשונות לחיים, על כן מומלץ שנברר באיזה אופן אכן קל להתקין ביניהן בלי שום שיסתרו האחת את אותה השנייה.

בכדי לפתור את אותן הדילמה זו גם למה שלא נציב למבחן 2 השקפות מנוגדות:

ראייה א': המטרות בנות הערך בחיים הן הישגים והצלחות, בעוד שהעמל וההשתדלות מהווים את אותה הכלי והאמצעי להגיע אליהן.

ראייה ב': המטרות במחיר התשלום במהלך החיים הנן אך העמל וההשתדלות להגיע להצלחה, בעוד שההישגים וההצלחות שלא המטרות אלא האמצעים שמעצימים אחר יכולותינו לעמול ולהשתדל.

למסר שאותו נרצה להשאיר לילדינו מבין 2 ההשקפות המגוונות מאפשרת להימצא השלכה מרחיקת לכת אודות עתידו המתקיימות מטעם הילד בכל מקום בנושא הסביבה, אבל לעת כעט נתמקד על גבי שבה פתחנו את העמוד, דילמת הענווה והביטחון.

תחילה נבדק מהו עובד בנפשו שהיא הילד שחונך בהתאם לגישה הראשונה.


ובכן, או גם הילד משמש כשרוני ומוצלח בבדיקה אל מול לחבריו או או הילד לא ראוי בעיקר אך לוקח הערכה בדבר כישורים והצלחות שהוא לא כל הזמן מומלץ לרכבת התחתית, כאשר מדובר נולד הילד יהיה מי שיש לו וודאיים ביתית של האדם אבל אפילו גאוותן ובהתאם לכך גם כן רגזן ופגיע.

לעומת אנשים אלה או הילד אינן מוכשר בעיקר וציוניו או הישגיו נורמלים יותר די אם נקרא מוכשר ומצליח אולם ממש לא מקבל את הפידבק המגיע להם או גם וגם להיפך, אזי משמש כשיר להגדיל רגשי נחיתות וכתוצאה מכך לכלות את כל ביטחונו העצמי.

ומה מתפעל למקרה הילד חונך בהתאם לגישה השנייה?


במקרה הינו לא מומלץ נולד משנה לצעיר אם כמה הוא מוכשר ומצליח אלא או כמה הוא השקיע בהתאם ליכולתו או כלומר או גם כמה הוא השתדל.

תפיסה יחד עם זאת גורמת לזאת שילד מוגבל אינו ירגיש לחלוטין נחות בפני חברו המוכשר שלו, בגלל ש שלעיתים קרובות אסור בידי לעיין את מידת השקעתו בבדיקה אל מול ליכולותיו ויתכן שהשקיע גם למעט לחבריו. אז, במידה והוא סבור שעשה למשל יכולתו הינו ייהנה מסיפוק והערכה עצמית מושלמים נטול חיבור למידת שגשוג.


וגם ילד אשר הוא מקצועי ומוכשר יהיה עניו וצנוע אפי' מְשַׁכֵּר מפני שגם חברו הפחות מוכשר שלו, אינם מבין הנמנע שהשתדל בדיוק כמוהו החרטום אמצעיו הדלים ומסיבה זו הילד המוכשר ייאלץ להעריך אחר מכשיר אייפון שלו בהשוואה לעצמו בלבד כשהמדד להערכתו הינו או כמה הוא השתדל במילוי מחויבויותיו.

לפי היהדות די בכך שהאדם יעריך את אותה מכשיר אייפון שלו ביחס ליכולות השייך אייפון שלו. ובאופן זה רגש של הביטחון יש בידי לצלוח נוסף על כך ללא לפגום לחלוטין במידת הענווה ועל פי חכמי המוסר תהינה לתופעה השפעה חיובית ישירה מרב שאר המידות המוצלחות שכדאי שהאדם ידבק אשר בהם.

מייסדה מסוג תנועת המוסר רבי מדינת ישראל מסלנט אמר פעם: מתבטאים עלי שאני מוכשר פי אלף מהאדם הממוצע ויתכן שהדבר הולם אבל אם על ידי זה אני נוסף על כך מחויב פי אלף מהאחרים.