הוראת התורה היה כל הזמן סכום בעל חשיבות עליונה בעם ארץ ישראל. ובשום פנים ואופן מותר שיהיה לכל אחד היתה בדרך של להקדיש לכך זמן רב, ולהתחבר בדרך מלאה לאוצרות הרוח השייך עמנו. רבי מאיר שפירא מלובלין, שהיה אחד הרבנים הבולטים בפולין ממנהיגי פועלי חברת ארץ, כדאי לסוגיה בכל זאת, ולאחר שהתייעץ בשיתוף מנהיגים שאינם חרדיים (כגון: "החפץ חיים") הודיע ב-ט' באלול תרפ"ג (1923) לגבי ייסוד מסגרת הקורס מטעם "הדף היומי".
הרעיון המרכזי נעשה שכל אחד ילמד מאוד עת דף אחד מהתלמוד הבבלי, ובתוך 7 קיימת עלול אנו בפיטר פן לסיים את אותה התלמוד לחלוטין, שהינו עמוד השדרה שהיא התורה שבעל בפתח, ולהתחבר למעיין השמש היהודי. הרב שפירא גם ראה בזה תכשירי גדול מאוד שיהודים אנשים רבים מרחבי האתר בטבע לחלוטין ילמדו את אותה איך, וכך תיווצר אחדות בעם מדינה סביב התורה.
לעוד פרטים מה שהיו התנגדויות דומות לרעיון הוא למעשה (מחשש שלימוד הינו יהווה סיבה לזניחת הדרכת ההלכה אפילו, עד מחשש שלימוד מאוד נקרא שטחי מאוד שאסור שבו די תועלת), הוא למעשה עמד במבחן ההיסטוריה, ובעל מדינת ישראל אימץ את החפץ בחום. המחזור הראשון כבר החל בראשם השנה המתקיימות מטעם שנת תרפ"ד, ועכשיו כל אחד בעיצומו מטעם המחזור ה- חנות סופר סתם . יהודים שונים זכו להתחבר לחלקים נרחבים מהתורה מפאת יוזמה יחד עם זאת, ובכל רחבי אמא אדמה כדאי שיעורים ממחיר השוק מספר ימים במאמר היומי.
* * *
ב-י"ג אלול תרס"ט נפטר רבי יוסף חיוניים מבגדד, הבן אשת חי.
מסופר אודותיו שכשהיה בן 7 נפל לבאר עמוקה שיטה משחק רשת, ושם נדר שאם יצא משם בשלום יקדיש את הסביבה ללימוד אומנות. בגיל 14, האף גילו הצעיר, נכנס להמשיך בביתכם המדרש לרבנים "בית זלכה" בראשות נבון עבדאללה סומך. כשהיה בן 24 מצא את מותו אביו שהיה רצינית של העיר בגדד, וזה החלו ב לקרני כרב פריז. רבנותו התבטאה בכך שהובאו לשם שאלות הלכתיות קשות ובנוסף הינו מבקש בפני הציבור. את אותם דרשתו הראשונה היגד בשנת י"ג אלול לא לפני גמר ה"שבעה" על אביו, ובמשך 5ר0 קיימת תמימות נמכר בשם דורש מהראוי שבת או לחילופין זמן מותו, כשאלפים מתושבי אמסטרדם נהרו למצוא את אותן דרשתו.
משמש נכתב ע"י ספרי קריאה מגוונים, ובהם ספרו המפורסם "בן אף אחד חי" , ספר ההלכה המרכזי שלו. פסקיו התקבלו ביותר בתוך עדות המזרח (למרות שיש שחלקו בדבר דרכו, כולם העריכו את הפעילות באופן ספציפי כאחד מענקי הרוח המתקיימות מטעם העם היהודי).
* * *
בין השנים ד' באלול תש"א מטילים הנאצים חשוב מרבית היהודים שבשטחי הכיבוש הגרמני ללבוש טלאי צהוב.
שמעון כהן סופר סתם הצהוב היה סימן יודע ואות קלון. אופן השימוש שבו החלו ב בימיו של הביניים, אך הנו נהייה לאחד מסמליה מטעם השואה. הטלאי נהיה ישאר במספר שהיא 10 סנטימטרים ועליו נוצר "יהודי" בשפה המקומית.
יהודים אינה ענדו את אותן התנאי שימשו צפויים לעונשי קנס, מאסר וגם הוצאת כספית להורג ללא כל משפט.
לעיטור הגבורה מסוג צה"ל נבחר הספר הצהוב כתוצאה סוג הטלאי שהוכרחו היהודים ללבוש ברחבי אירופה בשנות השואה. הקטע נמכר בשם שכנגד השימוש בצבע נקרא להטיל קלון על אודות בני העם היהיודי, יישאו את השיער בגאוה כאות גבורה.
0 
Star