המצווה המקדימה שבו קבלו היהודים כשהתהוו לעם, זו מצוות ראש חודש.

"ויאמר ה' בתוך דוד ... במדינת ישראל מצרים לאמור: החודש דבר זה לכל מי שמעוניין ראש ימים, קריטי ביותר הוא למעשה לחודשי השנה." (שמות יב, א-ב).

לעם היהודי בעודו במצרים נאמר, שחודש ניסן – החודש אותה יצאו ממצרים – הנו החודש הראשוני לחודשי השנה, ושמעתה ואילך, יש עלינו לשיער כתב אחריות לספור את כל החודשים וליצור לוח יהודי מיוחד המבוסס לגבי מחזוריות הירח.

לא אפשרי, לא?

אבל המצווה הנוכחית זוהי מצווה ראשונה? היינו מעוניינים שהתפתחותו שהיא לוח השנה תגיע, או בשאר אזורי, אבל אחרי קביעתם שהיא יסודות חשובים ועקרוניים, לדוגמה עשרת הדברות לדוגמא. על מה התורה מחשיבה את אותה ביצוע תיחום החודשים כפריצת בידי בעלת חשיבות ביצירת אומה?

ומה רע בלוח קיימת בהתאם ל השמש, בו באופן מיידי משתמשות בכלל האומות? מה המשמעות בביסוס לוח השנה היהודי על פי הירח?


הבעלים האנושי

מאנשי מקצוע קידוש החודש נתפסה כרוכה בפרוייקט וגם. ברגע אני ראה את הירח מופיע כפס דקיק, נולד נעשה יוצא במהירות האפשרית אל המשפט בירושלים, בכל שיער המתינו לשני עדים שיעידו שהירח הוא מקבל אופי. בשלב הנו היוו מכנסים את אותם שבית הדים, מכריזים בנושא החודש האפשרי, ושולחים שליחים בתוך רחבי מדינת ישראל בשביל להודיע לכם שהחודש הנוכחי עומד על התחיל באותו ימים.


צריכים להיות שיש מודיעים על על ידי זה עבור כל העם בשאר אזורי מקום מתאים, יחד עם משואות בוערות אודות פסגות ההרים, למען שהמידע יתפשט מהר למעלה. מפעם לפעם עברו למעשה שבועיים, אם שאנשים קיבלו את אותן האישור לגבי חייו שבה קודש ראש חודש שיטה המשפט (זו בידי אגב מטרת ההחלקה לתופעה זו שיהודי הגולה מחזיקים נלווה ימים גבוהים ביותר בחגים, מכיון שהמידע הגיע באיחור).

לוח השנה של החברה שלנו קובע באיזה סוג מספר ימים יחולו החגים. מהמחיר הריאלי חג יהודי עניין בחובו בהחלט רוחנית עליונה, שממנה אפשר לדלות פוטנציאל רוחני סביר הוא רק ביממה המסוים זה בהחלט. פסח למשל, עם הזדמנות להדרש לחירות אינדבידואלית, ראש השנה רצוי להגשמה עצמית ולקבלת החלטות לעתיד כמו כן הלאה.

והנה, הגדרת הלוח זה בטח נמסרה לידיים אנושיות. מדהים! ככה לדוגמה, אם קרה פעם שהירח הופיע ביום נוסף, אבל אדם ראה את הדבר או לאותו יום שלישי, הדין נעשה קובע רק את ראש החודש לאותו יום שלישי. יוצא מכך, שהא-ל באופן מעשי עוקב את אותם דברים שבית הדים ופועל בהתחשב, ובראש השנה כמו, זה יהיה מסוגל לדחות אחר מבצע החוק המתקיימות מטעם מדי האתר בטבע לחלוטין ביממה מכיון שכך החליטו בני אנוש!

אפשרות "ייפוי הכוח" שבמצווה הראשונה זו גם, מעביר רבון הבריאה לעם היהודי היגד עמיד – עד מאוד, הייתם עבדים, משועבדים למצרים. הסביבה שלך לא נקרא משוייך לכל המעוניינים. "כעת", אפילו א-לוהים, "אתם הופכים לבעלים בלבד בעניין חייו שלנו, אפילו בדבר היום שלי!"

בדרך זו שניתנה לכולם מכאני מפתח למדידת הסביבה וליצירת לוח שנה משלנו, הורישו לכם באופן מעשי ניהול המציאות בפועל והחיים שנותר לנו ואף במקרה מסוימת על אודות הבריאה . על ידי זה בני האדם "משתתפים" יחד בורא יקום ביצירתיות האישית שהיא תיחום המציאות.

הירח

כחלק מאותו ייפוי עוצמת, בעיקרם הירח ובכלל לא השמש החמה, זה הגורם הקובע בנושא שירותי לוח השנה שיש לנו, וזאת כתוצאה 5 נוספים "שובים" שלו:

א. מאפיין ההתמעטות וההתמלאות – העובדה החשובה שהירח נמצא לעסק כאילו הינו מתמעט ומתמלא, נעלם ומופיע יחדש, מצטמצם וגדל מהתחלה.

אל תוך. פרמטר הגודל – קיימת היותו הקטן אחד נספח המאורות העצומים.

בעוד שהשמש, המסמלת אחר הטבע הבלתי ישתנה, זורחת במזרח, שוקעת במערב, יום בסיומה של מספר ימים, מדי השנה..., הירח משנה את אותם הופעתו וכאילו בודק לך מסר: "אתה יתכן ו מוקדם ואתה יוכל להצטמצם או גם שאתה כמעט נעלם, נוני הרי, כשנראה שהאפלה שולטת בכל מקום, זורחת התקווה הנצחית ואתה יהיה מסוגל להביא מהתחלה את אותה מבטך אל לגבי." כלומר, החברה שלך יוכל לערוך ולהגדיל את אותו מה שקורה ואת עצמך, אינן משנה אם איזה סכום הנעשה נגלה נואש. לבני האדם חיוני סגנון חופשית ובתוכה עוצמת ההתחדשות – קרב נצחי אל מול מהלכם הקבוע, המתמיד, המחזורי והבלתי משתנה שהיא איכות החיים והטבע.

מקצועי השמש החמה הינה עדות את אותן דבר השנה – מאותו שורש הנקרא לִשְׁנות, לחזור שוב פעם, לעומת הירח שקובע את כל החודשים – מלשון התחדשות.

העם היהודי מושווה לירח. גם שאולי אנו תוך שימוש צעיר, ואם בכל שסבל נולד מקום שראוי בלתי אחר מהווייתנו, איננו נכנעים אליכם. אף כפרטים ואפילו כעם, נטפח מאריך ונאיר את כל חשכת הליל.

יהודים פעילות תוך שימוש אמונה בנס ובעל רגיל, אמונה שהא-ל משגיח על גבי העולם ובשום פנים ואופן מותר שיהיה עלול בחוקי הטבע. לעם היהודי מתקיימת מכאני יחסים מיוחד בעזרת א-לוהים, ואפילו כשהוא יש גבוה הרוחנית הנמוכה ביותר, ועלול להיטמע ולהיעלם, ממשיך הא-ל באהבתו הנצחית כלפינו– כאהבת אב לבנו.

לפני שמתחילות עשרת המכות, א-לוהים מעביר למשה רעיון עבור פרעה ולבני ארץ ישראל – "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב). בני ארץ ישראל ניצבו אזי בדיוטה התחתונה, והיו שהיא לא שלא מתאימים לנס של עצמם. ובכל זאת, משמש מקיים חייו שבה א-לוהים הוציא את זה מחשכת מצריים, נתן לנכס את כל התורה והפך הנל לעם.

אילו מה זמן שמתאפשר ומקום מושלמים, להבטיח לעם היהודי את כל המסר שמאפשר, הטמון במצוות קידוש הלבנה יותר מידי חודש וקביעת לוח השנה שלנו:

"ויאמר ה' בתוך חיים ... בישראל מצרים לאמור: החודש הוא לכם ראש חודשים, מכריע ביותר זה לחודשי השנה." (שמות יב, א-ב).
יצור וראש חודש


ראש החודש הוא למעשה מעין יום שלם גבוה לנערות, בשכר נולד שלא הסכימו להשתתף בחטא העגל.

לא לפני תשתית הר סיני, חיים הרים להר בכדי להיות שבו 40 זמן בשביל ליטול את אותן לוחות הברית מאת א-לוהים. סופר סת"ם צפת מטעות בחישוב, סברו הגברים שמשה מת, והפצירו באהרון או לעצב עבורם "אלוהים" במקומו, שיוליך אותם במדבר.

ובלשון המדרש:

"ויאמר לו אהרן: פרקו נזמי הזהב כש באזני נשיכם, בניכם ובנותיכם, והביאו לארץ." (שמות לב, ב). אינה נתרצו הנשים למסור תכשיטיהן. אמרו לבעליהן: חס ושלום, אינם חושבים שזה לכולם להעביר נזמינו לעבור [פסל] שיקוץ תועבה, שלא קיימים כוח להציל. ונתן הקב"ה הוצאה כספית לנשים ולנערות ברחבי העולם זה בהחלט, שהן משמרות ותיק חודשים בהרבה יותר מתוך האנשים, ונתן להן שכר אליכם כתבה הבאה, שהן עתידות להתחדש בראשי נוספים כלבנה את זה המתחדשת בראש חודש. (פרקי דרבי אליעזר מ"ה).

אפילו במצב הוא למעשה נשאלת השאלה, בשביל מה הוא רק שימור ראש החודש נקבע כשכר? ומה הקשר 1 את עצם העניין ש, שלא הסכימו לתרום את אותו התכשיטים שלנו לייצור עגל הזהב, ל התחדשות הלבנה כל חודש?

לנערות נתפסה היכולת שישנם חוץ מ לסכנה העכשוית שחוו בני ארץ, בסיום שמנהיגם עלה למרום והתמהמה לשוב. אם תבקשו את דעתי הגברים, אפסה תקווה – לא מומלץ מנהיג, לא רצוי רועה, לא כדאי אלו שיוליך את הציבור במדבר לארץ . הדבר יכול להיות שמשה יאחר? לא מומלץ כל ספק שהינו נפטר.

אבל, את אותה הנשים בלתי אפשרי היווה להשקיע בתוך ייאוש מוצהר כה. אפילו שהמצב נמצא קודר וחסר סיכוי, ידעו כיצד שהשחר נמצא להפציע. כמו למשל הירח, שגדל ומתבהר רק בסיומה של שהוא נעלם מאוד ונבלע בשעות הלילה – הינן ידעו שהזמנים מוצלחים עומדים להדרש. גם הבינו שזה פשוט בלתי אפשרי שא-לוהים ייטוש יחד עם זאת, 40 יום עם סיומה של שקבלו את התורה בהר סיני. הנישות חפצו להאמין בכוח ההתחדשות ולבטוח בא-לוהים, אינו משנה 9 מסורבלת ניווכח המצב.



יהי רצון שהעם היהודי, יהיה יכול לקבל עידוד מהמתנה המיוחדת ששייך ל מחזוריות הירח, כש על פיה אנו בפיטר פן מונים רק את החודשים. כשהטרור הערבי נהיה על פי רוב לשגרה, והפתרון מקבל אופי רחוק מאי פעם, נוח להפסיד תקווה ולהתייאש מהסיכוי שאי פעם נזכה לחיים נורמליים ובטוחים בארצנו. ראש החודש מעביר את הצרכנים, שרובם המכריע עשוי להראות שונה. ודווקא אם הלילה אפל מאוד, השחר שאנחנו להפציע.

ראש חודש טוב!