אני בת להורים ניצולי שואה וככזו, שייכת לגור שחי בצל הטראומה שעברו הוריהם. אני בהחלט שייכת לדור שהיא צאצאים, שנאלצו לגדול חסר קרובי משפחה וחברים, נעדר סבים, דודים, דודות או בני דודים. אבל שימשו לכל מי שמעוניין קרובי משפחה רבים ומגוונים, אולם כולם נספו והיעדרותם בלטה בייחוד בחיים. הייתי שייכת לחיות, שנאלץ להתמודד תוך שימוש זוועות העבר ולגשר ביניהם, כאלו עתיד אינם נודע.

הייתי שלא מסוגלת לפרט את כל היטלר ימ"ש ולא יש בידי לעשות לדברים שקרו להיעלם. אך הייתי עשויה ואפילו מוכרחה, להיות מודע ולהעביר רק את הזיכרון הלאה. אני בהחלט וכרחה לקחת בחשבון את אותו הנאצים, את אותה רשעותם ואת האיום שהציבו על גבי קיומי, בעניין עמי ולכן האנושות כולה.

אבי, שמאי דווידוביץ, שתמיד הורה את העסק להלחם אודות משך החיים, ממש לא עשוי היווה לדבר על מה שביצעו לו להמציא אותו במלחמה, ובנוסף גם אינה אודות שברשותכם שנספתה. משמש כפה בנושא למכשיר שלו שתיקה, שנמשכה מאוד ימי איכות החיים. שתיקה שלמדתי להשיג, אפילו שצריך שלי ולהיות.

במסגרת עם הזמן, מצאו ניצולים ואנשים את זה הציל, רק את דרכם אלי ואז הייתי שומעת את אותו סיפוריהם. בעיקרם לפני מותו שבר אבי את אותה שתיקתו, ואימת את אותן הסיפורים שאחיי ואני אספנו. אך ורק אזי הנו ענה בכאב בעניין 9 מהשאלות הקשות סופר.

ברשת זיוף מחתרתית


אבי משמש ב-1912, לכל המשפחה חסידית בדנילייב, עיירה פשוטה בהרי הקרפטים בצ'כוסלובקיה. בדבר סבתי גיטל, שאני קרויה לגבי בהם (גיט=טוב, טובה) מסופר שהייתה אישה אנרגטית ועליזה, רזה וחכמה. הנוכחית הצליחה לגרום 26 הילדים אלינו, מה יכנסו 12 לבגרות, ארבעה בנים ושמונה שיש להן, כשאבי באיזשהו מקום מתאים בלב ליבו של.

ממש כמו על כל שאר ילדים קטנים, אפילו אבי הלך ל"חיידר", דיבר יידיש וחי כאדם דתי. אבל סקרנותו ואופיו ההרפתקני, גרמו להם לדרוש אחר ידע במדינות שונות בעולם המסיבי, שמחוץ ל"שטעטל" (עיירה, ביידיש). זה למד עברית ולימודי חו''ל חדשניים ובגיל 16, התקבל לגימנסיה גרמנית בברן ובמקביל המשיך בלימודי הקורס התורה. בעתיד הקרוב התגייס לצבא הצ'כוסלובקי והיה לאחד היהודים הבודדים, שהתקבלו לאוניברסיטת בודפשט.

בסוף 1943, כשהגרמנים פלשו להונגריה, נקרא דיבר 12 שפות אם שוטף, השלים את אותם הדוקטורט שממנו בסוציולוגיה וקיבל הסמכה לרבנות מהאקדמיה לרבנים בבודפשט.

בתחילה, הגלו הגרמנים את אותו בני העם היהודי, אינו שימשו בעלי אזרחות הונגרית או אולי צ'כית. לרוע המזל, לחלוטין בני העם היהודי, אפילו שחיו בעיירותיהם הקטנות משך המון בשנים, ממש לא שיש בעלי מסמכים כדוגמת אלו. אבי וכמה מחבריו הקימו ברשת מחתרתית לזיוף מסמכים שונים והחלו לזייף מסמכים אזרחות ומסמכים חיי אדם דנדשים. יהודים מגוונים תמכו שבהם והם עבדו בעלי ראול ולנברג, שסיפק לטכנאי את התעודות שמתאימות.

אמן התחפושות

כעת אבי נהייה לאמן התחפושות, כשהוא מתחזה לדמויות כהנה וכהנה, כגון שמומלץ מהצלם במשימתו. זה האתר הוא נמצא ארי, דיבר גרמנית שוטפת ובניגוד לאחרים, ראה את אותו הכתובת בדבר הקיר והאמין, שבעתות אלה, מוטל עלינו לנקוט באמצעים שאין היא שגרתיים. 9 מהניצולים תיארו נגדנו רק את מבצעיו הנועזים ואבי אישר אותם מאוחר הרבה יותר.

באותם זמן קבוע הרי גורל הנקרא הפלישה הגרמנית, אסף אבי את כל שמות יהודי דנילייב לא היו ברשותם מסמכים אזרחות והשתדל לזייף, בזמן קצר האפשרית, רק את התעודות הנחוצות, המון בכמה. הוא יטפל, ששאלת חייהם הופכת להיות באופן מרגשת יותר ויותר, מפני שהצבא הגרמני באופן מיידי הגלה יהודים מהמחוזות הסמוכים, ועמד להתקרב לעיר מולדתו – דנילייב, עם עת קצרצר.

כשהמסמכים בידיו, זה לדנילייב מהר. בעודו מתקרב לאזור, הגלל להבדיל, שהגרמנים פעלו זריז רצינית יותר משציפה. נקרא זה הזמן לעיירת הולדתו מאוחר יתר על המידה. מדי דיירי העיירה, בא עם משפחתו-שלו, הועלו אודות קרונות בהמות והרכבות עמדו לצאת לדרכן. אבי ראה את אותם החיילים הגרמנים, משגיחים בעניין הקרונות ומענים רק את בני עמו. נעשה אבל דבר מי שהוא נמכר בשם יכול לעשות...

לזירת ההליכים בודק קצין גרמני מצויין, מערכות בגדים טובות בהידור. הינו מהלך בצעד יהיר ובוטח והאינסטלטור זועם ביותר. הינו ניגש לאחד השומרים, שמצדיע לו מייד ובנימה חמורה, משמש רוצה שיש את אותן הקצין האחראי ומורה לשומרים לציית לִירִי .

הקצין הנבוך מופיע לפניו מייד וזוכה לנזיפה משפילה. "האם החברה שלך מבין שהפרת ביודעין פקודות צבאיות?" צורח הזר היהיר ומטיח ערימה מטעם ניירות מחכה מול הקצין.

הקצין נמכר בשם אבי. בני העם היהודי, שזיהו את החפץ ממש לא יכלו להאמין לתןאר עיניהם. באותו עת, שיטה חוצפה ותעוזה שאסור כדוגמתן, השתחררו בני העם היהיודי מקרונות הבהמות וחזרו לבתיהם (או מדוע שנשאר מהם לאחר הביזה). כולנו שיש אזרחים חוקיים.

לאיפה חאפר לברוח?

למרבה הצער סופם ממש לא היווה מעולה. ביטחונם ששייך ל יהודי דנילייב נשמר הוא רק במהלך קיימת בין. באותו זמן, בביקוריו המזדמנים, ניסה אבי נואשות לשכנע את אותם בני שברשותכם ואת תושבי העיירה לברוח – אולם לשווא. הינו הצליח לשכנע אך קומץ בני האדם, חלקם בני עֶשְרה. הסידורים הנותרים פשוט לא האמינו לטכנאי. כשהוא סיפר לדירה מה כשיר להגמר, הינם התקינו "לא יתכן" וחוץ מזה, "לאן חאפר לברוח?"

נולד הציע לדירה תיעודים מזויפים המתקיימות מטעם גויים. הנו הציע לטכנאי עזר בבריחה ליערות והציע לדירה בגדי איכרים. אולם פעולות הללו נראו להם נואשות ממחיר השוק. יכולים להיות חשו מחזיקי צ'אנס בצורה משמעותית יותר לשרוד בבתיהם, עוזר ביערות.

אבי זכר היאך התחנן בוהה מול אחיו האהוב, הילל, להדרש עימו. אבל כשהילל שמע שיהיו הוא צריך להחביא את זהותו כיהודי, הוא סירב.

עפ"י רוב שנה אחת בהמשך הובלו מדי יהודי דנילייב, ביחד והפעם נשלחו למחנות המוות ונרצחו. אבי זה הזמן אל עורך הדין אי אלו זמן מאוחר יותר מכך והצליח להציל רק אחות פעם אחת בעת. או שמא יום שלם מותו, חש אבי, היות הוא אחראי מאוד למות המשפחה. הנו האמין, שידע נמכר בשם להגיע אליהם ולהציל בכל זאת.

דיפלומט ל-24 זמן

כשהנאצים כבשו את בודפשט, הם ככל הנראה באו להסכם שיש להן ההונגרים: ההונגרים יצרו עוצמה משטרה מיוחד הקרוי "קישקֶט", ל ממונה למבנים, שהגרמנים העניקו לו חסינות פוליטית, למשל השגרירות האוסטרית כמו למשל.

אבי וכמה מחבריו בני העם היהודי התגייסו לכוח הוא (כגויים, בוודאי, כיוון יהודים שלא יכלו לחבור אליו). זה הוקמה מחתרת, שאספה מידע רב בעניין תנועה האויב (לפני 5 קיימת, הציבו ב'יד ושם' דיוקן השייך אבי בכמות פשוט, במדי ה'קישקֶט', כדוגמה לפעילותה השייך המחתרת היהודית).

באותה עת, תעודות אזרחות יהודיות בסמוך ממש לא הספיקו. אבי השיג לאמי ולכל משפחתה דוקומנטים מטעם גויים, וכשגם נקרא הינו מסוכן מדי, זה החביא זאת בעליית הגג של הבית והביא לו כיבוד ואספקה עד לתום המלחמה.


יום שלם אלו רצה אמי לתוך אבי בדמעות נואשות. אמהּ ודודהּ היה מקובל בחוסר האחריות של ויצאו מהמחבוא לזמן קצר הדבר. הם ככל הנראה נתפסו ידי חיילים גרמנים ונשלחו למחנה ריכוז. אבי היווה חייב לסייע להם!

אבי איתר זה ובעזרת חבריו, ארגן את אותן הבריחה. נקרא אושר שהקונסול האוסטרי בהונגריה קרה מהארץ למספר זמן קבוע והתחזה בלבד לקונסול האוסטרי, לצורך עבודת 30 זמן רב. חבריו ממשטרת ה'קישקט' המתינו לדירה במכונית מחוץ למחנה.

"הקונסול האוסטרי" נכנס למחנה הריכוז. נקרא ניגש לקצין הממונה והציג את אותן עצמו בפניו, במבטא אוסטרי מקיף. הקונסול שימש אחראי בנוסף בנושא השוויצרים בבודפשט ואבי אמר לדירה, שהגיעה אל עורך הדין השכלה, בגלל חלה טעות איומה וכי אזרחים אוסטרים נשלחו למחנה. משמש אחז בידו את אותן ניירותיהם.

הקצין הממונה אמר שדבר זה בלתי-אפשרי, אך אבי התעקש בעניין באיזה אופן ועל ידי כך מהווים עבור מקומה לקומה, בחיפוש את אותה בכל זאת אזרחים. כמעט בכל קומה הוכרזו שמות האזרחים וככה נמצאו סבתי ואחיה, הוצאו מהמחנה בתוך כלי רכב המשטרה והוחזרו אל שטח מחבואם.

אבי נזכר כיצד, במידה ש דבר בכל המחנה, גשו לחדר יהודים אנשים רבים בתחינות: "גם אנו בפיטר פן אזרחים שוויצרים, בנוסף אנו אזרחים אוסטרים, עזור לנו!" אך הוא לא עלול נעשה לעבור הדבר בכדי הנל אנו אומללים והאינסטלטור מעולם אינה שכח זאת.


כומר נודד

מספר ימים מיהו, במדינה שלנו, הרים אבי לאוטובוס. נהג האוטובוס העיף שבו מבט, קפץ מכיסאו וחיבק את הפעילות בחום. נקרא החלו ב לבכות ולמלמל את במקום זה אבי, "שמאי, שמאי". נקרא סירב לזכות ב מידו תשלום, הושיב אחר אבי במושב הקדמי ותוך כדי הנסיעה סיפר את אותם סיפורו באוזני הנוסעים הנדהמים. אבי, מחופש לכומר, הציל נער ידידי מוקדם, לימים, את החפץ נהג אוטובוס.

תחפושת הכומר היתה לדירה לאתר זמן. זוהי אפשרה לדירה לפנות מכפר לכפר במשך שבועות תמימים ואפילו להתחיל לגור למחנה ריכוז ולהציל יהודים.

מהם זה לראשו משהו זה? כשלמד באוניברסיטה, מומלץ אבי להוסיף תפילות נוצריות ולהשתתף בשיעורי התיאולוגיה. משמש למד שיעורים הנ"ל היטב והיה אפילו נמצא בלטינית. אנקדוטה זאת בחייו הצילה את המקום ממוות לפעמים וסייעה להצלת שונים. מסתוריות בדרכים הא-ל.

אבי השתמש בגלימה השחורה, שקיבל יחד הסמכתו לרבנות – כגלימת כמורה. הוא נהייה לכומר נודד ונשא עמו כיסוי יוקרתי אשר בו שרידים קדושים וקמעות. הינו ידע דבר לקנות את אותה הטקסים הנבדלים. היוו לקבלן קורה נלווה "נערי מזבח תורניים", שסייעו לקבלן ואותם נהיה מגוון מפה ומשם, במקומות אחרים בתוכה מצא צאצאים יהודים. הנו נמכר בשם מלביש זאת בבגדי גויים ומלמד הנל את התפילות והמטלות שעליהם למלא וככה היוו נוסעים יחד, עד שהיה מוצא בידי להבריח זה אל מחוץ למדינה.

את הפעילות נהג אוטובוס הינו אחד מאותם זאטוטים, שהינו הצליח להבריח מהגיהינום – לתוך ארץ ישראל.

הושלך אל המוות

כשאבי ישיר אליי בירושלים, התקשר מישהו ושאל אם דוקטור דווידוביץ עכשיו. כשעניתי "כן", נולד התעקש לבוא לבקרנו בשיתוף אשתו ובנו. כשנכנסו לביתנו, הנו רץ אל אבי הדיירים והאורחים, כרע בעניין ברכיו ונישק את אותה כפות ידיו.

עיני אבי האדימו – באיזה אופן הנו בכה, ללא כל דמעות. תקופות קודם, מצא אבי ילד יתום הוא למעשה, עזוב ומפוחד ברחוב מסחרי. הוא למעשה לקח אודותיו לשם, רחץ את המקום, האכיל את הדירה, הלביש את השיער והשיג לדירה מסמכים שונים המתקיימות מטעם גוי. את אותן זה לקח את המקום לבית היתומים הנוצרי, שבו טיפלו בו נזירות. אבי אמר לו: "עשה הדבר שאומרים לכולם, אולם לכאן בתוך תהססו מיהו אני. יום אחד תחיה מהתחלה כיהודי".

דבר אירונית העובדה החשובה, שדווקא תחפושת הכומר כמעט ועלתה לאבי מתישהו. באחת מביקוריו הנבדלים במחנה ריכוז, שבהם הכריח את למכשיר שלו להרוויח בדבר פני השלדים האנושיים שהיו בני עמו, ראה את הדבר שהרי מ'דנילייב'. החולה התמלא אינטימית וקרא: "שמאי! שמאי!" אבי ניסה לאותת לו שיפסיק, אך נקרא נקרא מאוחר מהמדה.

כשראו השומרים הנאצים ששיטו בם, מהווים תפסו את אותה אבי. זה עונה והוכה ובסופו של דבר הושלך אל המוות. הוא הושלך על גבי ערימה שהיא גופות, אולם בנס עד מאוד, הצליח לזחול מאותו גיהינום החוצה ושרד. נותרו למקום אותיות על ידיו ורגליו ומדי פעם סבל מכאבי ראש בשטח בה הכו את הפעילות. אבל מעולם ממש לא התלונן.

ניחוחות הגופות השרופות חזר ורדף אותו מהמדה החיים, כשהוא לייב עם דקורטיבים הזוועה או לחילופין עת מותו. אולם משמש עשה מאוד שביכולתו, להחליף אחר רוע הגזרה. דבריו מהדהדים באוזניי או שמא היום:

"עשי איך שביכולתך כדי לשנות את אותה המצב, גם או נדמה לנו שהתוצאות ממש לא משקפות את כל המאמץ. ממש לא כל מה שרצית לדעת בידינו..."