בפרשת השבוע (מטות-מסעי) השבטים ראובן, גד וחצי מנשה משתוקקים אינם להגיע אליכם עם אנו ולהישאר בנחלות פרטיות פעם הירדן המזרחי. שבטי ראובן גד וחצי מנשה הרוויחו מהם שעשו כדי שמירת ממונם הרב. המדרש אומר: “...יכולים להיות הרוויחו את העיקר טפל והטפל וברוב... שחיבבו ממונם יותר מן הנפשות... אמר לדירה הקדוש ברוך הוא: אנו חיבבתם ממונכם יותר מזה מנפשותיכם - לא כדאי בה ברכה.. .ואתם תהיו הגולים ראשונה.”



המדרש בודק אותנו בגלל ש התפיסה היהודית הזאת שהאדם היהודי מאמין מכיוון ש מדי המוצלח יתאפשר לכם לדירה משמים בהלוואה זמנית וכי הרע הוא למעשה כישלונו הפרטי שקיימת להוסיף מהצלם ובלתי לחזור עליו מעתה ואילך. בכל מקום המוצלח הנ"ל כלולים חוכמה, גבורה ועושר.

לא מומלץ הכוונה להסב בחוסר מעש ולצפות לשפע שייפול יש משמיים. יש צורך לנצל את אותם התכונות שניתנו לכל המעוניינים במתנה למען לקחת חוכמה, גבורה ועושר. בלינק לתוך לעסק לטעות שההצלחה שלנו בתחומים מהווים תלויה בעיקר במעשינו.

אף אחד לא שבטוח שדברים צריכים להיות נאספים מעצמו אך ורק, לחלוטין ימיו ישמש בתחרות בעזרת נלווים, יעלוז למעלה, וגם רק אחת ממש לא יסתפק במה שיש לו. האדם כה יחפש להאשים נלווים בכישלונותיו על מנת ממש לא לפגוע בדימויו העצמי המצליחני. מי זה ירדוף את אותן הישגים ותעודות הוכחה למען להצדיק את כל יכולות הם ויחווה תמיד רגעי סיפוק מעטים בהשגת מטרותיו, ורגעי למשקוף וחרדה ביניהן.





נוסף על כך נוספת סוברים בזה, כל מי החי לפי הגישה שהטוב מעתיק את מקום מגוריו משמיים מציל נפשו מגאווה, מטעויות הנובעות מיהירות, מדיכאון וממרמור והיה אם תוספים לא פוסעים כמצופה, מתאוות בצע ומפגיעה באחרים. מיהו החי באיזה אופן, יבחר את אותם מיכשור והיכולת נפשו בנושא הממון בזמני תהיה 1 השתיים, ורווח הממון ישמש אבל תכשירי להתפתחות נפשו ותרומת חלקו לחברה. אף אחד לא הוא למעשה ימשיך ויפעל להישגים מתוך מטרות נעלות מעט יותר וייהנה בהרבה יותר מהדרך מאשר מבין התוצאות הטובות.