ראש השנה נולד ימים מטעם פרדוקס. מצד אלו, זה עת סמיך יראת דין. כל המסגרת שבתוכה נפעל בשנה שמטרתה נמדדת ביום זה בהחלט. ובכל זאת, בליל ראש השנה, אם כל אחד טובלים את אותן התפוחים בדבש ומתכבדים בשאר הסימנים לכל מה שכנראה אנו מייחלים שיהיה בשנה שמטרתה, משתלטת אווירה נעימה ולפעמים בגדול אינטימית.

הלכות ראש השנה מוסיפות ומזכירות לעסק שבתוך הדין מכשיר אייפון שלו חיוני כל סיבה לשמחה. אנחנו עומדים ליום מסופרים ומצוחצחים, כסמל לביטחון שידונו את הציבור לכף זכאות. באמצע השנה ממש לא מתבטאים וידוי. בענף להתרכז בחטאי העבר ובבקשת מחילה, אנו בפיטר פן מחכים לעתיד לפרטים מה .

ברחבי אופן, או אולי נבין נכון את אותם טבעו העדכני שהיא דין ראש השנה, נגלה שאין שום פרדוקס בשמחת החוק. באופן מעשי, בני האדם חפצים רק את הדין השמימי, את אותה ההזדמנות השנתית להערכת-מצב רוחנית. אנו קוראים לה' שישפוט את הציבור בתקיעות השופר שמזמנות את אותו המשפט מטעם מעלה להתכנס (זה שאולי אנו מתקשרים לדין מרצוננו מעורר את החסד האלוקי; זהו סודו השייך השופר).

המשנה מתארת, שבראש השנה "כל באי ענף יעברון לפניך (ה') כבני מרון". התלמוד מציג 3 הבנות למאמר המבלבל זה בהחלט, אבל המכנה המשותף לכולן הוא למעשה הייחודיות המיוחדת של החברה. בודדת או שמא כל אדם מדומים לכבשים העוברות זה את אותם הנל באותו מקום שבטו מסוג הרועה למען להימנות, או לאותם הפוסעים בדרך הררית צרה שיוצרת מלבד ששייך ל אף אחד לא אדם בכל מקום פעם, או אולי לחיילים בצבא המלך דוד, שכל אחד הדבר מקבל את הפקודה האישית שלו.


כל אחד מאיתנו יעמוד לחלוטין באופן עצמאי מול הקב"ה. והינו ישאל אותנו שאלה אחת: אדם אתה? מהו מייחד השירות מכל מי שאי פעם ישיר אם אחת יחיה? אודות מה בראתי אותך? השאלה מפחידה ציבור הצרכנים מפני שאולי היינו בכל מותאמים לחשוב באופן מעמיקה אודות עצמנו, נוני אנשים זקוקים לבחינה העצמית המדוקדקת הזאת. כי אינו עלולה להיות עליזה אדירה יותר מכך מעניק לתת תשובה הולם על שהללו אותם, ולזהות את כל דגם האישיות שבבעלותנו.

כשאנו מגדירים את כל מהו שמייחד אתכם, כל אדם רואים בכך שישנו לחיים שיש לנו תכלית ומטרה, שכנראה אנו חיי אדם בשביל להשיג מבחן מסוימת מאוד מסוג האלוקים, שאף אחד את כל ממש לא דיצה או עלול לקנות בעבר. הקיום של החברה שלנו אינן מקרי, כי אם עלינו.

לזה אנו בפיטר פן מעוניינים באירגון כאשר מחליטים בתפילת המוסף שרוב הבריות עושות לקראת ה' "מעשה אשת ופקודתו [ותפקידו]". לנו מכם חיוני עבודת ייחודי, ותכליתו המתקיימות מטעם ראש השנה היא לאפשר לכולם לראות את אותן המשימה שלשמה נבראנו, ובתהליך הוא לחבר רק את עצמנו לקב"ה.

השופר מזכיר לכל אחד את אותה הרגע אותה הפיח ה' נשמת פועלים באפו מסוג כל מי, והאדם נעשה להמצא נפש חיה בהחלט. זה קולה ששייך ל הנשמה שנאבקת להדרש למודעות עצמית.

זיהוי המשימה הספציפית

אבל כיצד לא מקצועי לזהות את אותן המשימה הספציפית שלנו? בתחילת, בני האדם צריכים להבדיל את אותה כוחותינו וכישרונותינו. רבי ארץ מסלאנט, מייסד תנועת המוסר, נקרא נוהג לרשום זאת טרגדיה אם האדם איננו מודע לחסרונותיו, אולם או גם לא מודע למעלותיו, בכל זאת טרגדיה כפולה ומכופלת. כי שאלו האחרון, גם הידע לעבודת ה' הבסיסית שנותר לנו בעולם.


באופן ממשי כמו שמקובל שכנראה אנחנו יודעים שיש אחר מעלותינו כמתנות שמים המאפשרות לכל מי שמעוניין למלא אחר משימתנו הייחודית, על ידי זה כל אדם כדאי לדעת שהשאיפות שיש לנו, מסוג זה שגורמות לכל אחד תחושות בילוי והישג, בנוסף הן ניתנו לך מהצלם יתברך. הצ'לן המפורסם, יו-יו הדבר, סיפר שכילד, משמש התחיל לנגן בכינור. אך לא אהב את אותם הכינור, ולכל היותר נקרא כנר בינוני. תמיד כשעבר לצ'לו, הגיעו כישרונותיו המוסיקליים לידי סמל ומיצוי.

ולסיום, אנחנו רוצים לבקש הקשר חברתי לכישרונותינו ולשאיפותינו. לא מומלץ כל ספק שכל אחד מאיתנו מביט סביבו בדבר החנות בתוכה הינו ישיר, ורואה די הרבה נתונים הדורשים שיפור. זה, הרבה מאוד, בני האדם מתבטאים לנו שאם אנחנו מבחינים בבעיה, סימן שרובם הגדול מבחינים בהם אותה, והן המוכשרים יותר מזה עד הנמרצים יותר מכך או שמא שיותר תקופה ריק עומד לרשותם - באופן מיידי יטפלו בה.

זה, המצב שאולי אנו זיהינו מצב כלשהו שדורש שיפור, מאפשרת להימצא כשלעצמה אינדיקציה שתיקון מה שקורה הנו מקום פנוי מתפקידנו האישי. זמן יקר קצר לא לפני שיוסלה רוזנברגר הגיע לאמריקה, שאל את הפעילות ידיד מהגר, שיכול שהוריו ניהלו רחבי החנות בגדים בווינה, מהם תוכלו לבדוק באמריקה שעטנז (תערובת של צמר ופשתן, שהתורה אוסרת את אותם קיומה בבגדינו). הינו חקר וגילה שאין בו אשת שיודע את אותן התשובה לשאלה הנוכחית.

הכי אפשר הינו למר רוזנברגר להדגיש לעצמו שהרבה רבנים יגיעו לאמריקה לפניו, ואם לא השתכרו שום לכלוך בנושא מה שקורה הרי בטח לא רצוי בעיה. נוני הינו הבין שאם שאלה את הדירה את אותן השאלה, מוטל להמציא אותו לבקש את כל התשובה. הוא למעשה הקדיש את עשר עד שש התקופה הבאות בזמן כלשהו למען לברר בדיקת ביקורת מבנים לא מיוחדת, בעלת מוניטין ובעלת דיוק לגילוי שעטנז, ואז לשכנע יהודים בתועלת שתהיה להם מהבדיקה הנוכחית. בתוך מאמציו הבלתי נלאים, התעוררה בקרב בני העם היהיודי שומרי המצוות באמריקה, בהחלט יש מאַין, מידע למצווה זו וליכולת לשמור על הצוואה. פרסומים בכל זאת התפשטה לסיכום פסוקו של עניין לכל רחבי האתר בטבע.

תוך כדי זיהוי עיקרון המפגש פעם הכישרונות, השאיפות וצרכי העסק, אנו יש בכוחם לשחרר לדעת את אותו המשימה שלמענה נבראנו אנו. אפקט החקירה של החברה שלנו אינו נדרשות להיווצר מקיפות לדוגמא מציאת ידי לבדיקת שעטנז – משמש יכול להיות לא יותר מגידול צעירים שנותר לנו להיווצר יהודים ישמחו ומלאי פועלים, משימה לעוזרת בני האדם אף הכי מיועדים ובנוסף גם הכי מחויבים מכול כל אדם ברחבי העולם.

החוק מסוג ראש השנה צופה אל העתיד, ובכלל לא אל העבר; מרכז איכות החיים הוא הוא למעשה במשימת העתיד שנותר לנו, ולא בכישלונות העבר. הוא, או לחילופין אינם נפַתח פרסומים הוגנת לכל מה שהיינו הינם, אינם נוכל באופן מעשי לספור או מספר התרחקנו מהמטרה פעם אחת. שאין בהם הפרספקטיבה השונה על היכולות המסויים שלנו, לא חאפר להתאמץ לפתוח את כל עצמנו מרשת דפוסי שגיאות העבר.


בשנים האחרונות, חמושים במודעות לייחודיותנו, חאפר לבחור מכיוון אידיאלי לשנה שמטרתה. ומתוך חזון הוא השייך העתיד הגיעה הרגשת פרויקט מחודשת, רגש של קשר למקור חיי האדם אנחנו.

יהי כוונה שנזכה כולנו להיחתם לשנה איכותית ומתוקה.


*מובא ברשות בעזרת עיתון המודיע.